|
|
עמוד:12
אנחנו בדרך | 12 רדוף, לא נתון לחסדים, לא זקוק לפריץ או למלך שיגן עליו : אדם שקומתו שלמה . בשמחת תורה תשפ"ד איבדנו את הקומה הזו . בזכות גיבורי הפלא המופיעים בספר, באותו יום קיבלנו אותה שוב . אחרי שסרן שאולי גרינגליק ז"ל נפל בקרב בעזה, כתב בן דודו, יוחאי גרינגליק : "למה אלוהים לוקח את הטובים ביותר ? " וענה : "הוא לא לוקח, הם נותנים . הם בוחרים, הם נכנסים, הם שמים בצד חלומות אישיים ומסתערים" . הטובים ביותר חיים בינינו . באותו יום מר ונמהר הם היו הראשונים להסתער קדימה, להבין את גודל האסון, להבין מה נדרש מהם . "אין סיוע, אין את מי לשלוח", אומר אחד מגיבורי הספר, יגאל זינגר, "אין צבא, אין מסוקים, אין מטוסים . אם אני לא אלך — מי ילך לעזור להם ? " הוא לקח נשק והלך . עוצמת הגבורה שהתגלתה ביום ההוא איננה נופלת מהדורות שקדמו לנו, ואולי עולה עליהם . בימים הראשונים של המלחמה, כדי להתעודד, הייתי שר לעצמי את שירו של דוד ניב שנכתב במחנות הגולים באריתריאה, לשם שלחו הבריטים את אסירי המחתרות שהוגלו מן הארץ כדי לשבור את התנגדותם . "הֵם לֹא יִשְׁבְּרוּאוֹתָנוּ", כתב ניב, שנפצע קשה בידי אחד השומרים ושרד בקושי, "אָנוּגַּם לֹא נָכֹף הַגַּב", ובשורה אחרת הוא מסביר מדוע : "זֶה הַדּוֹר נִבְחַר לַפֶּלֶא, כִּי הֻתַּךְבְּכוּר צִיּוֹן" . הירתמות הגבורה של רבים כל כך באותו יום באוקטובר מוכיחה שלמרבה ההפתעה, גם הדור הנוכחי, דור שנולד לתוך מדינה קיימת ומבוססת, הותך באותו כור ואיננו נשבר . בספר הזה בחרנו להתמקד באזרחים שהיו, ברובם, מחוץ למעגל ההתרחשויות, אך הבינו בשעה מוקדמת את גודל השעה, ובחרו להיכנס בעיניים פקוחות לעין הסערה כדי לתרום ככל יכולתם למאמץ לעצור את כוחות הרשע שפרצו את גבולות עזה . הספר הוא אוסף דוגמאות, על קצה המזלג, לגבורה שהתגלתה באותו יום . הוא איננו כולל חיילים ושוטרים — שהסתערו בהמוניהם והקריבו את חייהם למען הצלת חיים ושמירה על ריבונותה וביטחונה של מדינת ישראל — ואיננו כולל את סיפורי אנשי הקיבוצים שנלחמו בגבורה עילאית, מי בנשק, מי
|
|