|
|
עמוד:10
אנחנו בדרך | 10 בבעלותם ויתרו . כשהם מגיעים לאירופה, קרובי המשפחה אומרים לסבא : "תישארו איתנו פה, בצרפת" . ישראל, גם לאחר הניצחון במלחמה שכבר נראה באופק, היא מדינה צעירה ומסוכנת . סבא, שקראנו לו פֶּפֶּה, לא מוכן לשמוע : "מקומם של היהודים", הוא אומר, "רק בארץ ישראל" . כשאבא שלי יצא הביתה 13 שנים אחר כך עם כומתה אדומה, כנפי צניחה ורובה גליל, פפה לקח אותו למפעל "אלקטרה" שבו עבד כדי להתגאות בבנו . המעגל הושלם . מדינת ישראל הוקמה לא רק "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", כמו שקובעת מגילת העצמאות, אלא גם כדי שפוגרומים ושואות מהסוג שחוו סבי וסבתי בתוניס, סבי בהולנד, סבתי בהונגריה ואבותיהם בגרמניה ובאיטליה, לא יקרו שוב . בלשון המגילה : "להיות ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית" . בשמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , מדינת ישראל כשלה במשימה הזו . למשך שעות אחדות בבוקר החג והשבת חזרנו להיות יהודים חסרי אונים, נטולי יכולת, נעדרי הגנה . מי שמאזין לעדויות מבארי, מכפר עזה, ממסיבת נובה ומכל שאר האתרים, היישובים והערים שבהם ביצעו המחבלים את זממם הנורא, שומע — מעבר לסיפורי הזוועה הבלתי נתפסים — את העלבון הצורב המעורב בתדהמה : "איפה היה הצבא ? איפה הייתה המדינה ? איך ייתכן שאיש לא בא להציל אותנו ? ! " אין זה כישלון מקומי, אלא פגיעה עמוקה, היסטורית וצורבת באחת מסיבות הקיום של מדינת ישראל : זכותה וחובתה להגן על יהודים באשר הם, ובוודאי בגבולות מדינתם הריבונית . מחבלי החמאס העצימו את הפגיעה בכוונה תחילה . כשפרצו את גדר המערכת ושעטו על טנדרים, אופנועים ואופניים ( ! ) לעבר יישובי הדרום, הם לא נשאו רק כלי נשק ומפות . הם היו מצוידים גם במצלמות, ושידרו את הטבח בשידור חי ברשתות החברתיות . מטרתם המתועבת הייתה להחזיר לתודעת העולם את דמות היהודי הנרדף המוכרת לו והשנואה עליו :
|
|