|
|
עמוד:8
[ ] אריק ה' כהן בין הרדיקליות למרכיב היהודי של הזהות . כמו כן, יאיר אורון מזכיר שזיכרון השואה שהתפתח בישראל ובתפוצות נבנה ועוצב בהדרגה כזיכרון שואה קולקטיבי של קהילות או של חלקים גדולים מתוכן . אך בשולי הקהילה היהודית, לצדה, במתח עמה ולעתים במאבק עמה, התעצבו מרכיבים של זיכרון שואה יהודי-אוניברסלי, כלומר תפיסה אוניברסלית של השואה הקשורה לאדם באשר הוא אדם והסקת מסקנות אוניברסליות ממנה, ובעיקר מלחמה בפשיזם, בדיכוי ובאי צדק באשר הם . זיכרון זה התפתח בין השאר אצל היהודים הרדיקלים לשעבר . המאמר של פול אלבהר ממשיך ומשלים במובן מסוים את מאמרו של יאיר אורון . הוא סוקר את האינטלקטואלים בצרפת אשר לאחר השואה ראו בהיעדר יהדות את היהדות האמתית . נריה גוטל מנתח את הקשרים הסבוכים של הרב משה מאיר ( מוריס ) ליבר עם הציונות הפוליטית וההגשמתית . דרך הניתוח הזה גוטל מתאר את התנועה הלאומית ואת המנהיגות היהודית בצרפת במחצית הראשונה של המאה העשרים . יעקב לופו מנתח את השפעת הזרם החרדי ליטאי על יהדות צרפת ומראה את תחילתה של השפעה זו כבר בתחילת המאה העשרים במרוקו . אבינועם רוזנק סוקר את חייהן של שתי דמויות יהודיות : הרב יהודא ליאון אשכנזי ( מניטו ) וידידו הקרוב הרב אברהם חזן . הוא מתאר ידידות בת עשרות שנים בין שני מחנכים שחיו בשלוש יבשות, ופיתחו בכל פעם קריירה חדשה . דמיון רב יש בין שני אישים אלה . אך בכל זאת, היה שוני ביניהם, ואבינועם רוזנק מוצא את מקור השונות ביחסם לקבלה . יוסף שרביט מנתח את התרומה הייחודית של הרב יהודא ליאון אשכנזי באסכולה הפריזאית תוך מחקר השוואתי . לדעתו, מקוריותו נובעת מהיקף ידיעותיו העצום ומיכולתו להביאן לציבור הרחב תוך יצירת משנה היסטוריוסופית . אמי בוגנים סוקר את ההשפעה, ולטענתו למעשה, חוסר ההשפעה של אסכולת פריז בדור הנוכחי הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה מוסדית . הספר מוקדש לזכרו של פרופסור אלכס דרז׳נסקי ( Alexandre Derczansky ) , מומחה ליידיש ולפילוסופיה היהודית . שנים רבות זכיתי ללמוד מידיעותיו וליהנות מידידותו .
|
|