|
|
עמוד:13
13 חזן המשוררים באודסה האמנותית-קונצרטנטית בתקופתו . הדבר בא לידי ביטוי במיוחד בקטעי המקהלה . ניכר שבניגוד להתבטאויותיו בכתב בשבחו ובמעלותיו של הסגנון החזני המזרח-אירופאי המסורתי, בפועל נטה מינקובסקי באופן ברור אל הסגנון המוזיקלי הרב-קולי שאפיין את המוזיקה המקהלתית האירופאית בתקופתו . לא אחת התרחק, לעתים אף באופן מופגן, מהסממנים המסורתיים . מהי המשמעות של התרחקות זו, או ליתר דיוק נדידה זו בין הקטבים של ״רגש״ ו״סדר״, גם עבורו וגם עבור קהל מאזיניו ? באיזה אופן נתפסו יצירות של מינקובסקי באוזניהם של מבקרי בית הכנסת ? מהי משמעות המוזיקה הזו והחידושים שבהם נקט עבור המתפללים בבית הכנסת הברודי באודסה ? באיזה אופן התקבלו יצירותיו של מינקובסקי וכיצד פירשו המאזינים את אשר שמעו 6 אוזניהם ? אוסף היצירות, דברי ההגות, כתבי הזיכרונות והאוטוביוגרפיה והמחקרים ההיסטוריים מאפשרים לצייר תמונה ברורה יותר של עולמו המוזיקלי של בית הכנסת הברודי בהנהגתו של מינקובסקי כנקודת מפגש קריטית של יהדות מזרח אירופה עם המודרנה . ספר זה, הגולל את פועלו ויצירתו של מינקובסקי, הוא ראשון ופורץ דרך . הוא חושף לראשונה חומר שהיה גנוז כמאה שנה - פירות היצירה של אחת הדמויות הידועות והמשפיעות בעולם המוזיקה היהודית והחזנות של ראשית המאה ה- 20 - ומשיב לאיש וליוצר את המקום הראוי לו בשיח על המוזיקה היהודית בעת החדשה . 6 . בסוגיית השפעת המוזיקה על קהל המתפללים בבית הכנסת, ראו רות הכהן-פינצ׳ובר, ״קהילות קול לעת דמדומים : מרחבי צליל ממשיים ומדומיינים של יהדות מרכז אירופה עם פתיחת השער ולעת נעילת שער״, בתוך : הדמיון הפרשני : דת ואמנות בתרבות היהודית בהקשריה , עורכים : רות הכהן-פינצ׳ובר ואחרים, ספריית מנדל סכוליון ומאגנס, ירושלים ,2016 עמ' 53 - 116 .
|
|