|
|
עמוד:14
14 < תמיד " גבר " . סולאנס הייתה נחושה בדעתה לשים קץ לכל זה , להדק את החבל על הצוואר של סופיות " האדם / הגבר " . באשר לקשר בין סולאנס לבין " סופי האדם ", ניתן לומר כי דרידה מזהיר מפני ההיצמדות הנוקשה לדמות האדם בפילוסופיה בת זמננו ; הוא רומז על האסון הטמון בתרגום 11 ל " אדם ", בהצבת האדם האנתרופולוגי במרכז הכול " dasein " — כפי שעשו , בין היתר , אפילו אקזיסטנציאליסטים דוגמת סארטר . ואלרי רתחה מזעם . מהאגף הסגור בבית החולים 12 באותו קיץ של שנת ,1968 יורה סולאנס את חִציהבֶּלוויוּ , בסארטר . היא משווה את עצמה לז ' אן ז ' נה — סבורה שהיא עולה עליו לפחות במידת מחויבותה החברתית ככותבת — ויוצאת בקריאה נרגשת : " ז ' נה מדווח ותו לא , למרות מה שסארטר ודה – בובואר , שני נאדות נפוחים שזוכים להערכת – יתר , אומרים על ההשלכות האקזיסטנציאליסטיות של יצירתו . אני , לעומת זאת , 13 לכל הפחות אנחנו יודעים שבמוחה ניגןתועמלנית חברתית " . גם פסקול צרפתי , והוא לא צפצף את אדית פיאף . סולאנס עצמה הייתה נחושה להראות בכתביה ובפעולותיה , באמצעות כל מיני מעקפים וסטיות דקדוקיות , שההנחה של אחדות האדם היא בדיה מסוכנת . מדי פעם בפעם היא חומקת מציפויי הבדיה , כאילו שכחה , ומטרידה את עצמה בגברים ממשיים , מסוימים ) שגם הם עצמם לא היו בדיוק ממשיים ( . היו רגעים שבהם התנערה מראשי התיבות בכותרת , והכחישה שפירושם " חבורה לקיצוץ הגבר " ) SCUM - Society for Cutting Up Men ( . בהיותה לא יותר מ " כלי ספרותי " ותוספת שעבר זמנה , ההתקשטות ב " חלאה " אפשרה לכותרת לעבור לשפות אחרות בדייקנות רצחנית : Manifest der Gesellschaft
|
|