|
עמוד:14
41׀ הררה מאת ארתור הקריאה ) . אם כך, המחקר שלי הוא לא סתם מחקר — הוא מחקר עלי . אם הגעתם לספר הזה כי אתם רוצים להיות מאושרים יותר — כי אתם סובלים ממשהו, או שיש לכם חיים טובים על הנייר אבל במציאות קשה לכם — אני מכיר את זה מקרוב . אנחנו נשמות תאומות . כשהתחלתי לחקור את האושר לפני 25 שנה במסגרת לימודי הדוקטורט, לא הייתי בטוח שידע אקדמי יעזור לי . חששתי שאושר הוא לא משהו שאפשר לשנות באופן מהותי . אולי בדומה לאסטרונומיה, אפשר ללמוד הכול על הכוכבים, אבל אי אפשר לשנות אותם . ואמנם, במשך זמן רב הידע באמת לא עזר לי . ידעתי הרבה, אבל לא היתה לכך שום השלכה מעשית . יכולתי להרצות לכם על האנשים המאושרים ביותר או האומללים ביותר, אבל לא יותר מזה . לפני כעשור, בתקופה סוערת וחשוכה במיוחד בחיי, אסתר שאלה אותי שאלה ששינתה את צורת החשיבה שלי . "למה שלא תשתמש בכל המחקרים המסובכים שאתה עושה כדי לבדוק אם אתה יכול לשנות את ההרגלים שלך ? " מובן מאליו, נכון ? משום מה, לי זה לא היה מובן מאליו, אבל הייתי מוכן לנסות . התחלתי לבחון את רמות הרווחה האישית שלי וניסיתי לאתר דפוסים . חקרתי את אופי הסבל שלי, ואת היתרונות שהוא מעניק לי לכאורה . על סמך הנתונים פיתחתי סדרת ניסויים, שבמסגרתם ניסיתי כל מיני שיטות כמו להכין רשימת דברים שאני אסיר תודה עליהם, להתפלל יותר, ולהתנהג בניגוד לנטייה הטבעית שלי כשאני עצוב וכועס ( וזה קרה לעתים קרובות מאוד ) . וראיתי ברכה בעמלי . למען האמת, התוצאות היו טובות כל כך שבשעות הפנאי, במקביל לניהול עמותה גדולה, התחלתי לכתוב ב"ניו יורק טיימס" על אושר ועל יישומיו בחיים האמיתיים, כדי לחלוק את המסקנות שלי עם אחרים . אנשים התחילו ליצור איתי
|
![תכלת הוצאה לאור](http://lib.cet.ac.il/storage/publishers/2500_2599/Tchelet.png)
|