|
|
עמוד:13
חשבונאות נפשית׀ 3 1 משלמים, אחר כך צורכים . זה סוג של חשבונאות נפשית שמוציאה את העוקץ מהתשלום . אני משלם מסים בשוויון נפש . אחרי הכול, אני לא יכול לשפר את מערכת המיסוי בעצמי . אני משווה את מה שאני מקבל בתמורה לכסף שלי בברן המקסימה לעומת מה שהייתי מקבל במקומות כמו כווית, ריאד או מונקו, על שממת הבטון הדחוסה שלה, או על פני הירח — מקומות שבאף אחד מהם אין מס הכנסה . המסקנה ? אני מעדיף להישאר בברן . אנשים שעוברים לגור בערים מכוערות בגלל המיסוי נראים קטנוניים ועקשנים — וזאת לא תשתית יציבה במיוחד לחיים טובים . מעניין שעד כה ההתנהלות שלי עם אנשים כאלה היתה גרועה . כולם מסכימים שכסף לא יכול לקנות אושר, ואני בהחלט ממליץ לא להשקיע יותר מדי מחשבה בכמה דולרים לכאן או לכאן . אם בירה עולה שני דולרים יותר או פחות מהרגיל, זה לא מעורר בי שום תגובה רגשית . אני חוסך אנרגיה במקום כסף . אחרי הכול, ערך תיק המניות שלי עולה ויורד בכל רגע בהרבה יותר מאשר שני דולרים, וגם אם הדאו ג'ונס יורד באלפית האחוז, זה לא מערער אותי . נסו את זה בעצמכם . חִשבו על מספר דומה, סכום צנוע שתהיו אדישים לו לחלוטין — כסף שתחשיבו פחות ככסף ויותר כרעש לבן . לא תפסידו שום דבר בכך שתאמצו את הגישה הזאת, ובהחלט לא את הנינוחות הפנימית שלכם . סביב יום הולדתי הארבעים, אחרי שהייתי אתאיסט במשך תקופה ארוכה, ניסיתי בעקשנות למצוא שוב את אלוהים . הנזירים הבנדיקטינים מסבירי הפנים במנזר אַיינזידֵלן אירחו אותי במשך כמה שבועות . יש לי זיכרונות נעימים מאותה תקופה שבה ביליתי רחוק מהמולת העולם — בלי טלוויזיה ואינטרנט וכמעט בלי קליטה, הודות לחומות העבות מתקופת ימי הביניים . בעיקר נהניתי מהשקט בזמן הארוחות — הנזירים לא הורשו לדבר . אולי לא מצאתי שם את אלוהים, אבל למדתי טריק חשבונאות נפשית נוסף, הפעם כזה
|
|