|
|
עמוד:9
9 מבוא מקצועי לקורא העברי * טבע ג'ון ווטסון, הידוע כאבי הפסיכולוגיה הביהביוריסטית, בניסוייו השנויים במחלוקת את הפרדיגמה שכל ילד הוא טאבולה ראסה ( בדומה לגישה של אריסטו ) , ולפיכך ניתן להשפיע עליו ולכוון את התפתחותו החברתית והקוגניטיבית . לפי גישתו של ג'ון ווטסון, הורה המעוניין לכוון ולקדם את ילדו בתחום הכדורסל או המתמטיקה צריך לייצר את הסביבה המתאימה ולפעול בהתאם למטרה . ווטסון גרס שאם יתבצעו פעולות בתדירות מספקת ובתנאים הנדרשים, המטרה תושג . בספרו המרתק "מוח הילד", מציג אלווארו בילבאו דרכים מעשיות לפיתוח וקידום הילד, אך בד בבד מדגיש את הצורך לשלב את הפעולות הללו בהתאמה התפתחותית להיבטים אישיותיים, רגשיים וחברתיים של הילד . הפעולות המומלצות אינן פרוטוקול, אלא הדגמות לדרכי ביצוע, כגון ניהול משחק משפחתי כדי לקדם יכולות קוגניטיביות של חשיבה, תקשורת חברתית ותהליכים רגשיים . בילבאו מקדיש פרק שלם להסברים מילוליים המשולבים באיורים ובהשוואות על מבנה המוח ועל המתרחש בו . אין כוונתו להפוך את קוראיו לנוירולוגים או לנוירופסיכולוגים, אבל בתפיסתו החדשנית והייחודית, הוא מוצא לנכון להקדיש פרק לסקירת חלקי המוח ופעולותיו הקשורים להיבטים של חינוך ונוירופסיכולוגיה התפתחותית . בפרק הזה מתאר בילבאו שלוש מערכות נוירוביולוגיות מרכזיות בהתפתחות המוח, בעיקר לאורך הילדות . ההבנה של תהליך התפתחותי זה, מאפשרת להורה להבין מתי ניתן לצפות מהילד לשיקול * גישה פילוסופית-מדעית העומדת בבסיס חקר ההתנהגות ומדעי ההתנהגות . על פי גישה זו ניתן לחקור באופן ניסויי ומדעי את התנהגות היצורים החיים ואת התנהגות האדם בתוכם, כיוון שהתנהגות האדם היא תוצר של השפעות הסביבה החיצונית . הגישה הזאת מנוגדת להנחה שקדמה לה, ולפיה התנהגות האדם משקפת את אישיותו, רגשותיו, ומחשבותיו .
|
|