|
|
עמוד:12
12 פתח דבר בעקבותיו ועל תהליכי הפיצוי וההסתגלות שהוא מניע . בתוך כך, הקדשתי תשומת לב פחותה לאפשרויות הפוליטיות שנשללות בגללו ולפתרונות ששואפים להתגבר עליו, והתעלמתי כמעט לחלוטין מתסריטים טכנו-אופטימיסטיים ומנרטיבים תיאולוגיים - משיחיים, שמשבר העתיד הוא בגדר שמועה רחוקה עבורם . מי שיחפשו בספר סיבות לאופטימיות עתידים להתאכזב, אך גם פטאליסטים וניהיליסטים לא יוכלו למצוא בו את מבוקשם . קראתי לספר "מדריך תיאורטי לחיים במבוי סתום" אף על פי שהוא אינו מציע המלצות פסקניות או מסרים מחזקים משום סוג . הכותרת הזאת משקפת את אחד הדברים שלמדתי בזמן הכתיבה : שמחשבה מרווחת — שמסוגלת להכיל סתירות, סימני שאלה וניואנסים — היא עצמה משאב שאפשר להיעזר בו כשהתקווה מתפוגגת . אריסטו סבר, כידוע, שפילוסופיה מתחילה בפליאה ; הפילוסוף אלפרד נורת' ווייטהד, שפעל בסוף המאה התשע - עשרה ובתחילת המאה העשרים, הוסיף על כך שכאשר המחשבה הפילוסופית עושה את מיטבה, הפליאה נותרת על כנה גם כאשר היא מסתיימת ; ואילו הפילוסוף בן זמננו סיימון קריצ'לי תיקן את שניהם וטען שפילוסופיה מתחילה באכזבה . בכל האמירות הללו צפון מסר — שקשור במישרין לנושאים שהספר דן בהם — על התלות של המחשבה בציפיות, בהנעות ובגירויים רגשיים . כשהן נקראות יחדיו מתברר שהתמריצים שהמחשבה זקוקה להם משתנים במהלך הזמן ובהתאם להקשר . ע ת י ד ל ש ע ב ר נכתב בתקופה שבה היה קל, ואולי קל מדי, להחליט מה לחשוב, וקשה להבין מה צריך להרגיש . אחת ממטרותיו היא להראות שיש מה להרוויח ממחשבה שמתחילה במבוכה ובבלבול ובמידת מה נשארת איתם . הבנה זו תקפה בעיניי גם במצב אסוני שמעורר רגשות עזים ותגובות החלטיות ואינו סובל סימני שאלה . התיאוריות הביקורתיות שהשפיעו עליי והנחו אותי לאורך דרכי האקדמית מזוהות עם שלילה אסרטיבית של הסדר הקיים, שלא אחת אין בה מקום לתחושות לא החלטיות שכאלה . ההרגשות שבהן הספר עוסק מעבות, למרות חוסר החדות שלהן ולמעשה בגללו, את תיק הראיות שיכול לעמוד לרשותן . הן מצביעות על הפגעים המובהקים פחות של הנצחת הקפיטליזם הדורסני ושל ההרס הסביבתי והאקלימי המואץ, ועל האופן האיטי אך העקבי שבו הם שוחקים את חוזקות
|
|