|
|
עמוד:8
8 פתח דבר בריש גלי על פגיעה בביטחון המדינה, בכלכלה ובחוסן הלאומי, בעוד אלפי טייסים ומילואימניקים — שמיהרו להתייצב ביחידותיהם עם פרוץ המלחמה — הצהירו שיפסיקו להתנדב לשירות מילואים . עוצמת ההתגייסות למאבק נגד ההפיכה המשטרית התקבלה בהפתעה בכל קצוות הקשת הפוליטית . מילת המפתח של המחאות שליוו את המהלכים הראשונים של ממשלת הימין הייתה התעוררות : התחושה שנפל דבר, שכוח פוליטי חדש נולד, ושמה שהיה הוא לא מה שיהיה . אחד ההישגים שתנועת המחאה יכלה לזקוף לזכותה כבר זמן קצר לאחר הופעתה היה שעבור רבים ורבות, לא היה דבר אישי יותר מהפוליטי . כך, בצילה של תחושת חירום ובהילות שסירבה לפוג, הדיבור הרגשי הפך למרכיב העיקרי של השיח הפוליטי ולהיפך . הזעם, המועקה, המיאוס, החרדה, הבושה, האשמה, הייאוש, הדיכאון והדאגה — ולצידם התקווה, הגאווה, תחושת השייכות והתרוממות הרוח — שימשו כחומרי הגלם של המחאה וכבסיס לניסוח הקובלנות והיעדים שלה . המנעד שהרגשות הללו שרטטו, על המתחים הפנימיים הפוריים שלו, סיפק למחאה את המכנה המשותף שהיה דרוש לה כדי להצטייר כתנועה עממית, והפיח חיים בערכים הדמוקרטיים שחרטה על דגלה . אף שמוקדם לנתח את המחאה שהחלה בחורף ,2023 בוודאי לנוכח אירועי המלחמה, דבר אחד אפשר לומר עליה בוודאות . המחאה הייתה רגע פוליטי נדיר שבו תחושות לטנטיות, מטושטשות ומודחקות הבשילו לפתע וקרעו באחת את מסך הפסיביות, האדישות וההבלגה . מה שאִפשר והניע אותה היה נקודת הרתיחה הרגשית שציבור רחב חש שהובל אליה כתוצאה מפעולתם המתוזמרת של כוחות אחרים . תנועת המחאה חתרה לנכס מחדש את הדגל, ההמנון ומגילת העצמאות, אבל לצד זאת היא תבעה זכויות גם על התשוקות, היצרים והרגשות הפוליטיים והבהירה שלימין הפופוליסטי אין עליהם מונופול . נדמה שאחד הדברים הבודדים שתומכי הרפורמה ומתנגדי ההפיכה היו יכולים להסכים עליהם היה התפקיד שרגשות ממלאים בחיים הפוליטיים ובמאבק על דמותם . הטענה כי הפוליטיקה אמורה להיות כפופה לשלטון התבונה נדחתה בפועל על ידי המחנה הליברלי, שביקש להציל את הפוליטיקה המהוגנת, בזמן שנשללה על ידי המחנה השמרני והפופוליסטי שפעל להחריבה .
|
|