|
עמוד:11
פתח דבר 11 ולא הולידו . . . הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו . השם 2 שלהם היה המספר ק . צטניק . . . אם אושוויץ הוא פלנטה אחרת — מי יצר אותה ? מי אחראי לה ? האם בפלנטה זו אפשר עוד לדבר על רוצחים וקורבנות ? האם ניתן להבדיל ביניהם ? אילו לקחים היסטוריים ומוסריים ניתן להפיק מחקר השואה אם אכן מדובר בפלנטה אחרת ? דן מירון ניסח בעיה זו במדויק במאמרו בקובץ זה : "מבחינתו של ההיסטוריון והאתיקן מושג הפלאנטה האחרת הוא שיבוש חמור של האמת ושל אפשרות השיפוט המוסרי . אם אושוויץ היתה כאילו מנותקת מן הזמן והמקום ההיסטוריים, מאירופה של המאה העשרים, היא נעשתה כמעט חסרת משמעות" . האם אין חשיבות לכך שמי שהגה את אושוויץ, גדל והתחנך באותה מדינה שבה נכתב בשנת 1784 מאמרו של הפילוסוף הגדול עמנואל קאנט — "תשובה לשאלה : מהי נאורות ? " האם הפיכת השואה לאירוע מנותק בזמן ובחלל מאפשרת לנו לנתח אירוע זה במונחים של סיבות היסטוריות ואחריות אנושית, או שמא היא גורמת לו להיות אירוע גדול מהחיים — אפוקליפסה של ממש, קרי : אירוע שהאדם אינו יכול להשפיע עליו ? כפי שחוקר הקבלה יוסף דן הסביר בספרו תורת הכאוס ומדע ההיסטוריה, האפוקליפסה מתממשת בעקבות "הכרח פנימי הנובע מטבעה הנגזר מראש של ההיסטוריה [ . . . ] ואין 3 בכוחו של היחיד להשפיע [ . . . ] לא לטוב ולא למוטב" . משפט אייכמן הסתיים בשנת ,1962 ומעט לפני כן פרסם ק . צטניק את ספרו השלישי בסדרת סלמנדרה : כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים — קראו לו פיפל . ספר זה עוסק בדמותו של מוני, נער צעיר באושוויץ שמשמש בובת מין ( בובונת ) לראש בלוק באושוויץ . שנים אלו, שנות השישים, עדיין השנים המעצבות של מדינת ישראל, היוו את שיא תקופת יצירתו של ק . צטניק, ומכאן שזהותו שזורה בזהותה של המדינה . כך למשל הרדוקציה של השואה לאושוויץ נובעת, לדידו של מירון, מיצירתו של ק . צטניק : "אושוויץ 'ניצחה', והניצחון הנורא היה גם נצחונו של די-נור, שצרב חותם עמוק בתודעתנו" . אין ספק שמבחינת מירון ק . צטניק הוא דמות דמונית בעלת כוחות מאגיים . אם נהיה כנים, נראה שגם ק . צטניק חשב על עצמו במונחים כאלה בהתעקשו שוב 2 משפט אייכמן : עדויות ב', ירושלים : שירות הפרסומים, מרכז ההסברה, ,1974 עמ' 1122 - 1123 . 3 יוסף דן, תורת הכאוס ומדע ההיסטוריה, אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, דביר, ,2009 עמ' 54 - 61 .
|
|