|
|
עמוד:10
10 פרופ' אביתר שולמן אולי מקומות שאסף טועֶה . אולי אני הייתי מתאר דברים אחרת, למשל ביחס בין הסדר ההיסטורי לקונסטרוקציה העֶכשווית שלו, או בשאלה כמה הדרך מאפשרת חופש וכמה היא רלוונטית גם למי שאינו נזיר . ויש מיני נקודות שיכולתי להתפלמס עֶליהן . אבל בדהרמה אין באמת טעֶות, יש בה מקום לכול, וכל פרספקטיבה רלוונטית . בכלל, כל מעֶשה אנושי הוא כזה שהמקיים אותו יישא באחריות למעֶשיו, להלכי נפשו וליבו, לטעֶם הדברים שהוא או היא מייצרים מתוך מידת האהבה שהם מקיימים בליבם . הדרך הבודהיסטית סובלנית ומכילה, והיא כזו שאינה אחת, או שהיא אחת עֶם שבילים רבים בתוכה, או שהשבילים השונים למקומות שונים הם בעֶלי טעֶם אחד, טעֶם הממשות המתוודעֶת לעֶצמה, הטעֶם שבו אנו נמסים לתוך היש ומרגישים מה שיש, אומרים תודה עֶל הטוב ונעֶצבים עֶל הכואב, נחים אל מול האין, ונושמים . זהו היש הבודהיסטי . הוא עֶשיר, ממשי, גמיש ורב-צורות . אין דרך אחת נכונה להגדיר דברים, אין ישות ממשית שאותה יש לדעֶת והגדרה אחת הגוברת עֶל כל השאר . והספר הזה, ייאמר לזכותו הגדולה של מחברו, מצליח להנגיש את הטעֶם הזה, את הרוך, את מגוון האפשרויות ואת הטעֶם האישי, את הנשימה המתאפשרת ככל שמאפשרים אותה . הדהרמה היא בראש ובראשונה — כך אני מבין זאת — איכות תודעֶתית ונפשית, סוד לגבי האופן שבו דברים מתחברים זה לזה, טעֶם החולפיות והסיבתיות, והגילוי של ההתפרקות הזו, שלנו גם עֶצמנו — שאנו עֶלה נידף או בדיחה לא טובה — והפשטות והקלות שהגילוי הזה מזמין . אני מחבר כאן מילים עֶל הדף, מתרגש במידה ממשית, אבל אלה הן רק הזיותיי לנוכח הנעֶלמות הטבעֶית של המציאות . הדרך . אם כך, זו אך ורק הדרך . הדהרמה, הזכות והיכולת להתוודעֶ ולהקשיב ולגדול . הספר הזה מזמין להיפתח לאיכות הזו . לא כדאי
|
|