|
|
עמוד:14
פרק ראשון 14 אשר ראו בכך כניעה לשביתה הערבית . הבריטים הסכימו לבסוף, בלחץ הסתדרות העובדים, להקמת המזח החדש בצפונה של תל אביב, באזור שבו 11 מששמע ישראל שמחפשים פועליםשפך הירקון מבקיע את רכס הכורכר . לבניית המזח לא היסס לרגע – אף על פי שעבודת כפיים לא הייתה משאת נפשו – והחל לעבוד בו כפועל . כשנתיים עבד בבניית הנמל, עד שהושלם המזח שיועד לספינות נוסעים ( אפריל 1938 ) . משהסתיימה שם הבנייה נאלץ לחפש פרנסה אחרת, והוא פתח בית מסחר קטן לחומרי בניין ; במהלך עבודתו בנמל פגש קבלנים, וכשסיים את עבודתו שם פנה אליהם והחל לשווק חומרים לצרכיהם . בשלב מסוים, במהלך מלחמת העולם השנייה, החלו הבריטים להקשות על מסחר בחומרי גלם, כיוון שנזקקו להם לצורכי המלחמה . גם מסחרו של ישראל הוגבל מאוד, והכסף שהביא הביתה לא הספיק לכלכלת משפחתו – לתשלום שכר הדירה, לקניית מזון ולהוצאות מינימליות נוספות . לא נותר לפנינה אלא לחפש עבודה, ולה ולישראל היה ברור שהיא חייבת לעבוד מדירתם, שכן יגאל ויששכר, אחיו הצעיר ממנו בשבע שנים, נזקקו לה בבית . לפיכך רכשו ההורים מכונת תפירה, ולאחר שפנינה סיימה קורס תפירה שנמשך כמה שבועות, היא החלה לתפור בגדים לפי הזמנותיהם של מכריה, ששמעו על מצוקת המשפחה . בהדרגה הרחיבה את כישוריה וגם תיקנה ספות, הטליאה כיסויים ועסקה בעוד עבודות שונות באמצעות מכונת התפירה . כעבור זמן החלה גם להגיע לדירות ולבתים פרטיים של אנשים שהזמינו אותה לתקן אצלם תיקונים שונים, וככל שמספר ההזמנות גדל כך הלכה ופחתה המצוקה הכלכלית של המשפחה . יגאל שמח בעבודתה של אימו ואהב לעזור לה – להרים ולהחזיק את הבדים, למתוח אותם כאשר היה צורך, ואפילו להחזיר את הבדים התפורים ללקוחות . היא נענתה לו ברצון, והוא תמיד זכר זאת בחדווה . אם ניתן להצביע על דמות שהשפיעה על יגאל עד אחרית ימיו, זו הייתה אימו פנינה . יגאל ראה בה בראש ובראשונה אישה אינטלקטואלית שלא זכתה למצות את עצמה . בבגרותה נסעה על דעת עצמה לקיילצה, לאחת מבנות משפחתה, כדי לסיים את לימודיה התיכוניים ולאחר מכן להמשיך ללימודי 11 ראו : גולדברג, 2013 .
|
|