|
|
עמוד:10
10 דליה ארד | יעל ערן-צורן הקבוצה בהתנהלות "רכה" שמערבת בין האישי למקצועי, התנהלות חסרת תכלית ומתכונת מוגדרת . ממד העמימות ליווה אותנו לאורך כל שנות הקבוצה, ולא זו בלבד שלא הרתיע אותנו, אלא להפך - העמימות אפשרה לנו לשמור על חיות, פתיחות וסקרנות . מה יקרה במפגש הבא ? מה נפיק ממנו ? המפגשים פנים אל פנים יצרו מרחב שהתאפיין במעורבות ובאינטראקציה בזמן אמת . גם כשלא הייתה מטרה מוגדרת למפגש, השיח החינוכי התהווה וקלח . כל המפגשים הוקלטו ותומללו לצורך קריאה נוספת ורפלקסיה . מה גורם לנו, נשים עסוקות הבאות מתחומים, מוסדות ואזורים שונים בארץ, פעם בחודש לעזוב הכול כדי להיפגש יחד ? מה משמעותי ומיוחד כל כך במפגשים האלה, שגם בלא התחייבות או תגמול המשכנו לבוא אליהם שנה אחר שנה ? נראה שהלמידה המשותפת, תמהיל הידע שלנו, החשיבה, הסקרנות ההדדית והזהות הקונספטואלית יצרו תחושה של שיח ייחודי . הקבוצה לא הפכה לקבוצת תמיכה אלא נשארה בתחום ההגדרה של קבוצת למידה המנסה להבין לעומקו את תהליך הלמידה של כל אחת ואחת מחברותיה ושל הקבוצה ככלל . מטרת הספר לתת ביטוי לדרך עבודתנו ולערכים המוספים של למידה בשיח קבוצתי . איך קבוצה לומדת ? מהו ידע קבוצתי ? איך מתפתחת תרבות שיח בקבוצה ? איך צומח מושג בקבוצה ? מהי "טלטלה" בקבוצה ואיך אפשר למשמע אותה ? בפועל, מהן חשיבה אקולוגית ולמידה קונסטרוקטיביסטית ? שוש הייתה חדורת אמונה בחשיבות התהליך . היא ראתה חשיבות בכך שתהליך כתיבת הספר יהיה שיתופי . תקוותנו שהכתוב כאן יצליח לייצג את הדיאלוג בקבוצה שצמח בדרך לא – מתוכננת וביטא הדדיות, שוויוניות ואותנטיות . הספר מתכוון לייצג את שלוש הרמות של הלמידה בקבוצה : הרמה הראשונה מבטאת את ההתנסות בשטח . במסגרת זו מוצעים ניתוחים רפלקסיביים, סיפורי מקרה הלקוחים מההתנסויות שלנו
|
|