|
|
עמוד:13
התחל ה 13 מטעמים אישיים, הייתה תהום פעורה בין השירות הרפואי הצבאי ובין הנהלת קופת חולים, גם אם היחסים האישיים בשדה בין אנשי הרפואה ה"צבאית" וה״אזרחית" היו טובים למדי . על רקע זה של צורכי שעה דחופים, של ניגודים בין העושים לבין עצמם ושל "בלגן" אדמיניסטרטיבי למופת, הגיעה אליי בספטמבר או אוקטובר, קריאה מאת ד״ר אברהם ניסן ז״ל, מנהלו הכללי של משרד הבריאות, שאך זה הוקם . הוא הציע לי לעבור מצה״ל לשירות הרפואי לעולה, לעבודה במחיצתו של מנהלו, הפרופסור תיאודור גרושקה המנוח . השירות היה ידוע לי רק בשמו ולא ידעתי דבר על בעיותיו . הייתי חייל ממושמע הנתון למרוּת הממונים עליי והשארתי את ההכרעה בידיהם . לתימהוני, עברו יותר מארבעה חודשים ולא נרמז לי דבר . להיפך, באחד הימים נקראתי אל מי שהיה מיועד להיות מפקדו החדש של השירות ובפיו הצעות מפתות מאוד ובלבד שאחתום על המשך שירותי הצבאי . את ההצעות דחיתי בו במקום, אולי בשל זיכרונותיי מתקופת שירותי הארוכה בצבא הבריטי . גם לא יכולתי, משום-מה, לראות את עצמי משרת קבע במסגרת רפואית של הצבא היהודי . יחד עם זאת לא תפסתי מדוע לא באה הצעתו של ד״ר ניסן לידי מימוש . מסתבר שבאותם הימים, ימי סוף מלחמת השחרור, משנסתמן הניצחון באופק, החל מאבק על המשך קיומו של השירות הרפואי של צה״ל ועל הרחבת היקף פעולתו גם בשטחים אזרחיים, כגון קליטת העלייה ההמונית . האסכולה ששלטה באותה תקופה גרסה שהצבא ישרת אזרחים . שירותי הרפואה של הצבא יענו על כל הצרכים האזרחיים . הצעתם זו של ראשי השירות הצבאי לא נתקבלה והוחלט להטיל את המשימות הממלכתיות על מוסדות אזרחיים, כלומר על משרד הבריאות . ואכן כיום, הקטע הצבאי של שירותי הרפואה, עם כל חשיבותו הרבה וייחודו המבצעי, מוגבל ומוגדר מאוד בתפקידיו, ואת עיקר שירותי האבחנה והטיפול מגישים לחייל השירותים האזרחיים, ההיפך ממה שרצה אז השירות הרפואי של הצבא . רק בסוף ינואר 1949 קיבלתי הודעה שעליי לעבור לעבודה במשרד הבריאות, במחיצתו של ד״ר גרושקה . לא יכולתי לשער אז מה יקרים היו החודשים הרבים שחלפו מאז שהוצעה לי העבודה בשירות הרפואי לעולה, ואיך הלכו והסתבכו העניינים מיום ליום ואיזה מחיר יקר יהיה על העולים לשלם במרוצת הזמן על הפיגור . בתחילת פברואר הגעתי, עודני במדי צבא, לקריה בתל-אביב, לצריף בו
|
|