|
|
עמוד:13
הדורות הקרובים . אמונה זו נראתה לו כהזייה בטלה שצריך לבער אחריה . כאז ולא בבקורת המעשים ולא בהקלטת הערכים התרבותיים ולא בנטיעת ההכרה, כי יש צורך ב"הכשרת הלבבות" כאן היתה, לאמיתו של דבר, "פרשת הדרכים" . תמימי חובבי ציון, ופינסקר 8 ולילינבלום בראשם ) כמו הרצל אחרכך ( , ראו את הגלות ראייה פסיפ'יל / ללא תקווה, פשרה והשלמה, ואת מצב היהודים בעולם ראו והוא מעורער ביסודו, ואת החזון הציוני כנישא על משברי הקאטאסטרופה . מתנגדיהם גינו אותם על כך, שציונותם ניזונה מן הפורענות . אך זאת היתה אמיתם . לא גנות היא להם, אלא שבח . כי כן, כל תנועתאמת גדולה צומחת מתוך הפורענות . אך ההוויה העלובה של החובבים, שלא היה בה כדי להקל במשהו את המצוקה היהודית, הפכה את חזון הראשונים להזייה, שכל אדם רואה נכוחה חייב להסתלק הימנה . ואז בא האידיאולוג הלאומי, החותר לראות דברים כהוויתם, ראייה פיכחת, והעמיד את החזון הציוני על מיעוטו, על פ'יללאיס והשלמה לח" גללה מת 1קנרם . וכנגד האמונה התמימה, זו שמגששת ואינה מוצאת דרךהגשמה ואףעלפיכן אינה מסתלקת, מפני שאין היא מעמידה את כל אמונתה על ההגיון המפוכח, מפני שהיא חשה את הפורענות ואת הליתברירה, שהם חזקים מן "הנגלה", העמיד הוא את אמונתו המושכלת ב"מיהשלוח ההולכים לאט" . חזון גאולת עם ישראל אפשר ניתן לימות המשיח, אנו אין לנו אלא חזון גאולת רוח ישראל . וחזוךזוטא זה יבוא לא על כנפי נשרים ולא מתוך הפיכה ומצוקה ובקשת מפלט, אלא על מימנוחות, מתוך התעוררות ההכרה הלאומית בקרב ישוביגולה בנויים על תליהם . כנגד הראייה הציונית הראשונית הטראגית, ראייתהתוכחה האומרת : "ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגלך", ולפיכך : "בית יעקב לכו ונלכה'' הועלה שוב פנס העתיד האידילי בדמותו של תורהזהב בספרד ובדמות האמאנציפאציה של יהודיהמערב, העתידה סוףסוף להתגלגל גם על יהודיהמזרח, אלא במהדו רה לאומית מתוקנת : לא "עבדות בתוך חירות", אלא חירות בגולה ללא שמץ עבדות פנימית . בטל סיכויה של האבטו ^ מאנציפאציה הכלכלית והמדינית, והורם הנם של אבטואמאנציפאציה רוחנית בלבד . הנוער המשכיל, שנמלט מן ה"תחום",9 מתלקט ב"קולוניות" שבערי האוניברסיטאות שבמערבאירופה . צעירי ישראל, בני מבואותאפלים ראו אור גדול : חופש, סדרים חדשים, מדע ותרבות, אידיאות חדשות . עולם צדק יבנה . בקולוניות מתהווה הווי של בוהימה יהודית, שבין שמיעת הרצאה לבין 13
|
|