ברל כצנלסון האחד במערכה

עמוד:12

של התנועה ומתוך רחמנות על עולמם הנפשי לא הסיקו מסקנות, והתנחמו בצפייה לימים טובים מעתה : המציאות חולה, אך בחיק העתיד צפון המרפא . לא כן היה אחד­העם . ביד נאמנה ומתאכזרת חשף את נגעי הישוב ולא כיסה . במבט עז ובוחן ראה לקוצר­ידה של התנועה, ראה מה דלה יכולתם ומה רופף רצונם של נושאיה ­ ואף חבריו ותלמידיו בתוכם ­ וביושר­הגיון הסיק את מסקנותיו : אין תקווה לגדולות ממנה . לא בידה להקים מפעלי התיישבות בריאים . לא בידה להקל כלשהו את המצוקה היהודית . האיזמל השכלי של אחד­העם השפיע השפעה עצומה על הספרות העברית ועל המחשבה הלאומית כאחת . גדול היה כוחו המחנך להוקרת האמת, לצלילות­הדעת, לדיוק המחשבה . הוא לא היה זקוק להכריז מלחמה על "המליצה" הלשונית : בעצם סגנונו שלו, הצלול ומדוקדק ומכוון כולו לתכלית, דחה הצידה את המליצה הספרותית . תחת זאת נתן את מיטב כוחו האינטלקטואלי למלחמה במליצה הרעיונית . לא היה דומה לו בזה . הוא דרש מאת בן­הדור חשבון על מחשבתו, על יחסו לאידיאל, על מידת ההתאמה בין דיבוריו לבין יכולתו . אך האיזמל של אחד­העם לא הסתפק בניתוח מציאותה של חיבת­ציון, הוא הונף גם על חזונה . ויותר משהתאכזר ל"יש" העלוב, התאכזר לחזוךציון עצמו . הוא נתן פירוש חדש למשאת­נפשה של חיבת­ ציון, פירוש המשנה אותה מעיקרה : לא עוד הצלת העם היהודי מחיי גולה על­ידי שיבת­ציון, כי אם חיזוק רוחם והכרתם הלאומית של היהודים בגולה על­ידי הקמת מרכז משפיע מציון : שלטון השכל המפוכח התקומם נגד ההזייה שבעליית המונים לציון : לא, ארץ­ישראל איננה יכולה להקל את מצבם של המוני ישראל הנפלטים והנרדפים והנמקים בעניים . חיבת ציון ושיבת­ציון לאו היינו הך . ובעקבות המציאות העכורה והחזון המקוצץ באה גם האידיאולוגיה הלאו­ מית . מי שהשמיע "לא זו הדרך" בא והוסיף, כי לא זו השאלה . שאלת העוני והרדיפות והגירושים וההגירה בהמון אינה שאלת קיום האומה, אלא שאלת הפרט, ויפתור אותה כל אחד כאשר תשיג ידו, ובקרב הימים אפשר גם תזרח שמש צדקה ליהודים בארצות פיזוריהם . השאלה הלאומית אינה אלא זו : כיצד להמשיך את קיומנו הלאומי בארצות פיזורינו, לאחר שחומות הגיטו נפלו, נוכח הפיתויים והמיקסמים של הזמן החדש ? הגורמים שעמדו לנו עד כה לשמור אותנו מטמיעה והתבטלות, מהם בטלו, מהם תש כוחם, ויש צורך בחיזוק . לשם כך יש צורך בהקמת מרכז ארצישראלי אשר יאציל מרוחו על הגולה . בעוצם­רוחו ובברזל הגיונו נלחם אחד­העם לא רק נגד כל הפרזה בסיכויי חיבת­ציון בהווה, אלא גם נגד האמונה בקיבוץ­גלויות כתפקיד ריאלי של 12

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא