|
|
עמוד:10
פתח דבר 10 אחד ההיבטים בתרבות היהודית בברית המועצות המאוחרת שכמעט לא נחקר הוא השימוש בשפה העברית בקרב אנשי הרוח היהודים שקיבלו חינוך מסורתי או יהודי חילוני עוד לפני המהפכה הבולשביקית . קשה להעריך כמותית את היקף התופעה הזאת, אך בוודאי מדובר באלפי אנשים שרובם לא היו דתיים, ואף הושפעו מן האידיאולוגיה הסובייטית ומן התרבות הרוסית ובכל זאת נשארו נאמנים לתפיסת העברית ולספרותה כגרעין התרבות היהודית לדורותיה . נפל בחלקי לפגוש כמה "חסידי עברית" מן הסוג הזה, וביניהם סבי שלי וגם אחת הבוגרות של גימנסיית "תרבות" בריגה לפני המלחמה שהייתה למורה לעברית וליידיש בפטרבורג בתקופת ה"פרסטרויקה" . מקרב אוהבי העברית כמותם יצאו המורים הראשונים לעברית בערים הסובייטיות הגדולות, והם שהניחו את היסודות ללימוד השפה במחתרת בתנועה היהודית המתחדשת בברית המועצות . ביניהם היו גם כמה יחידי סגולה שהצליחו להשתלב בפעילות היהודית הרשמית הדלה, כגון פליקס שפירא, מחבר "מִלון עברי-רוסי", שפורסם במוסקבה בשנת 1963 . היה זה הדור האחרון של אנשי העברית הסובייטים ששמרו אמונים לאידיאלים התרבותיים של תקופת נעוריהם . בהעדיפם את העברית משיקולים אישיים, הם גם האמינו בשוויון שלוש השפות : עברית, יידיש ורוסית, שעליהן הושתתה הספרות היהודית החילונית החדשה ברוסיה הצארית במחצית השנייה של המאה ה- 19 . למעשה, הטעם הספרותי שלהם, שקפא על סף המאה העשרים, והשקפת עולמם היו ונשארו הפרי המאוחר ביותר על עץ תנועת ההשכלה, שהפסיק לתת את פריו לקראת אמצע המאה שעברה . חייו הטרגיים של הדור הזה עברו בתנאי בדידות תרבותית כפולה : המצב בברית המועצות גרם לניתוקם מהתפתחויות בתרבות העולם ובספרותה ובתרבות העברית והיהודית במדינת ישראל גם יחד . כאופייני ל"מתבודדים" תרבותיים, אנשי העברית הסובייטים שמרו לא רק על אופנות מיושנות אלא גם על שפה ארכאית שהתפתחותה נעצרה . למזלנו, ירושתם האפיסטולרית פותחת בפנינו אשנב לדוגמאות משפתם המיוחדת . בארכיונים שונים ובאוספים פרטיים השתמרו חילופי מכתבים שהתנהלו בעברית בברית המועצות בשנים 1950 – 1970 . מדובר לא רק במסמכים היסטוריים בעלי חשיבות אלא גם בחומר בלשני נדיר המעיד על תהליכים שהתקיימו בשפה העברית בגלות .
|
|