|
עמוד:12
12 רנה ירושלמי של יצירות מופת מהדרמה העולמית ומהתרבות העולמית . אל התיאטרון ואל אומנות הבימוי היא הגיעה מתוך עולם המחול והכוראוגרפיה . השפה הבימתית שאותה היא פיתחה במרוצת השנים מבוססת על פרקי זמן ארוכים של עבודה מעבדתית המוקדשת להעמקה פילוסופית, חברתית ורעיונית במחזות וביצירות ולעבודה משותפת עם אנסמבל השחקנים . כל אחת מיצירותיה מוקדשת לגילוי מחודש של מערכות היחסים בין טקסט, גוף, קול, תנועה, חלל וזמן לכדי יצירה טוטלית, המזמינה מפגש עם שאלות היסוד של הזהות האנושית והחברתית, המקומית והאוניברסלית . בעבודתה רנה פותחת טקסטים קנוניים לקריאה, לעיבוד ולעריכה חדשניים, המזמינים את הצופים לחוות את המוכר באופן בלתי צפוי ומפתיע . היא חושפת בתוך הטקסטים דימויים בימתיים, רבדים וקולות אנושיים שלא ידענו שקיימים בהם . בהצגותיה היא מכפילה דמויות, מוסיפה טקסטים, נעה בין רגעים דרמטיים דמויי מציאות לרגעי מחול קבוצתיים ומדגישה כל הזמן את היות האירוע התיאטרוני מפגש חי בין שחקנים וצופים . ראשיתו של אנסמבל עיתים בהצגה המלט מאת ויליאם שייקספיר שאותה העלתה לראשונה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר בשנת 1989 . הצגה זו נחשבת בפני עצמה לאבן דרך בתיאטרון הישראלי . בחלל ריק, שרק עיגול לבן במרכזו, ובהצגה אינטימית, שתחילה יועדה לכעשרים צופים בלבד, נשמעו הטקסטים של שייקספיר, בתרגומו של אברהם שלונסקי, כפי שמעולם לא נשמעו בתיאטרון הישראלי . ההצגה המשיכה לרוץ בחדר החזרות של התיאטרון הקאמרי בתל אביב, כשעדיין היה במעונו ברחוב פרישמן . היא הוצגה רק בימי שישי אחר הצוהריים, כשהעיר נעשתה שקטה ואפשרה את הקשב הנדרש למילים, על פי תפיסתה של רנה . וויצק 91 , מאת גיאורג ביכנר, ההצגה השנייה של האנסמבל, הייתה יצירה נועזת וטוטלית . ההצגה עסקה בחיבור בין המדע והצבא למטרת חקר מוח האדם . בהצגה זו שילבה רנה בתוך
|
|