|
|
עמוד:9
9 תנועה לעבר משמעות התהליך הזה היא לפתוח את הערוצים הקיימים בכל פעולה - רגש, חישה, מחשבה, דימוי וקול - באמצעות תנועה . הקשר שלי לתנועה מתחיל מילדות . עד גיל 18 ביליתי את מרבית שעות היום בסטודיו לריקוד של ירדנה כהן בחיפה . היא עודדה אותנו לרקוד בלי ללמד איך לרקוד ובלי שהדגימה אפילו תנועה אחת . התבקשנו לבחור נושא "ולרקוד אותו" בנוכחות שאר המשתתפים . הילדים העירו הערות על הריקוד שראו, וירדנה ביקשה מאיתנו לחזור ולפתח את הריקוד בהמשך להערות שקיבלנו . העבודה הזאת פיתחה אצלי דיאלוג בין מחשבותיי לגוף, ובעקבותיו נוצר קשר פואטי אל הגוף בתנועה ואל יכולת ההתבוננות העצמית בנוכחות אחרים . הריקודים האלו עודדו אותי לחקור את הקשר הזה ואת משמעותו דרך השימוש בזמן, בחלל ובתנועה ספונטנית . כאשר כבר לא יכולתי להמשיך לעסוק בריקוד באופן מקצועי, פניתי אל עבודתו של משה פלדנקרייז שכלול היכולת . השיטה שלו הביאה אותי לחוות את הגוף במובנים של מבנה ופונקציה . התפיסה הזאת כיוונה אותי לחשוב במונחים עובדתיים על הגוף, על המערכות שבו ועל הדרך שבה מערכות אלו משפיעות זו על זו . כך התחלתי לחוות את החופש ביצירה ובאינטגרציה בין מערכות אלו - הגוף והמחשבה - ואת התנועה שמבוססת על מבנה ולא על אסתטיקה . בתקופה ההיא הרגשתי שהקו המפריד בין התהליך האומנותי לתהליכי החיים הולך ומטשטש . אולם בניסיון לראות אותם כתהליך אחד הגבלתי את עצמי . ולכן, ברגע שיכולתי לקבל את העובדה שאומנות וחיים הם תהליכים שונים, קיבלתי גם את החופש לראות אותם כפי שהם ובנפרד : החיים כתהליך של הישרדות על חוקיו ותפניותיו ; והאומנות כתהליך של חיפוש חופשי ללא גבולות . החקירה היצירתית לא עסקה עוד באיחוד תהליכים אלו, אלא בניסיון להבין את היחס ביניהם .
|
|