|
|
עמוד:12
12 דינה רוגינסקי והניה רוטנברג 2 בתוך כך ברצוננו לתהות על שאלת יסוד שתחום המחול יכולמאוד . לענות עליה תשובות ייחודיות שאינן מתקבלות בשדות תרבותיים אחרים . האם המחול כמדיום פיזי ונטול שפה מדוברת יכול להיות מתווך יעיל בין קבוצות הנמצאות בסכסוך ? האם בשל אפיוניו חוצי התרבות — האוניברסליות של הגוף והיעדר הצורך בקומוניקציה מילולית — יכול המחול לתרום לדו – קיום, להבנה הדדית, לשיתוף פעולה ולהפיכת ה"זר" ל"קרוב" ? או שאולי גם הגוף המחולל עצמו נושא בחובו מטען תלוי – קבוצה ותלוי – תרבות שהוא אינו יותר מעוד אתר הטבעה חברתי של יחסי הסכסוך ? ובמילים אחרות : האם לגוף ולמחול יש אוטונומיה וסוכנות ליצירת שינוי ? או שהם כבולים בתפיסות מקדמיות תרבותיות ופוליטיות המוטבעות בהם כמעין הביטוס ( 1984 , Habitus, Bourdieu ) ההופך לטבע שני ? אף שאיננו מתיימרים לתת תשובה חד – משמעית על שאלות עומק אלו, האסופה חושפת לפנינו חקרי מחול שונים, תקופות שונות, נקודות מבט ונקודות מגע מגוונות המסייעים לקידום החשיבה בנושא יסודי זה . תקוותנו היא שהספר יעורר עניין הן בקרב הקהל הרחב והן בקרב הקהל המקצועי . האסופה מספקת מצע עשיר למתעניינים במחול, באמנות, בפוליטיקת תרבות, בהיסטוריה, בסוציולוגיה, במגדר, בחינוך ובחקר סכסוכים . מלבד התרומה האקדמית השלכות המחקר יכולות לעניין אנשי מקצוע מהשטח כגון מורים, מטפלים באמנויות, אנשי תיאטרון קהילתי, כמו גם כוראוגרפים ואמנים העשויים להתעניין בשילוב של מחול, גוף ותנועה כדרך לקידום תקשורת, לאו דווקא מילולית, בין קבוצות המשתייכות לרקע תרבותי ופוליטי שונה ואף מסוכסך . 2 . על רקע מיעוט המחקר מתבלטת במיוחד עבודתה האתנוגרפית החשובה של קשל על אודות להקות דבקה לייצוג ועל אודות יחסי יהודים וערבים, ראו Kaschl ( 2003 ) , לסקירת המחול הפלסטיני ראו Rowe ( 2010 ) , התייחסויות אחדות אפשר למצוא גם בתוך 115 – 99 : 2017 Mills, .
|
|