|
|
עמוד:14
הגילדות לאחר שקיעת האימפריה הרומית התחדש מבנה הסחר הבינלאומי באירופה במתכונת אחרת . הנהרות שימשו עורקי תובלה עיקריים ועל גדותיהם קמו ערים חדשות שהשיגו לעצמן מידה רבה של עצמאות . מרבית אזרחי הערים האלה היו בעלי מלאכה, בעלי מקצוע וסוחרים, ואלה התאגדו בגילדות, שהיו מעין אגודות שיתופיות, שחברו בהן אנשי אותה מלאכה או מקצוע או סוחרים באותו סוג של סחורה ולכל קבוצה היתה אגודה משלה . חברי כל אגודה התקינו תקנות, שקבעו בין השאר כללים להבטחת טיב המוצרים ולחלוקה הוגנת של השוק כדי למנוע תחרות מזיקה . נקבעו גם הסכמים לזכויות סוציאליות עבור כל חברי האגודה, כמו עזרה בעת מחלה או סיוע לאלמנה וילדים במקרה של מות האב המפרנס . כל גילדה נוהלה עלידי חבריה בשיטה של "דמוקרטיה ישירה" . השלטון העירוני הורכב מנציגי הגילדות, לפי מפתח מוסכם . לרוב, הסוחרים, שהיו היותר עשירים נטו להשתלט על ניהול העיר, בעוד בעלי המלאכה היו תלויים בהם בשיווק מוצריהם, לפחות ביצוא מתחום העיר, אבל הייצוג של כל אזרחי העיר עזר למתן את ניצול כוחם של הסוחרים . בכל מקרה היתה תמיכה נרחבת במתן אוטונומיה מרבית לכל גילדה לשלוט בתחומה, ומעט עניינים נותרו לטיפול המינהל העירוני . האוטונומיה הזו היתה בגדר חידוש בארצות אירופה שהיו רגילות לשלטון הריכוזי של רומי . לפי הסבר שהוצע בזמנו ועדיין שנוי במחלוקת, הרעיון של אוטונומיה עירונית הועתק מדוגמת הקהילה היהודית האוטונומית . כבר בראשית התחדשות הסחר הבינלאומי החלו יהודים לעבור צפונה ולהתיישב בערים החדשות, במסגרת של קהילות נפרדות שלהן מידה רבה של עצמאות פנימית . עוד לפני שהערים גדלו והשיגו את חירותך, הגיעו יהודים להסכמים עם שליטים אזוריים, לפיהם הוקמו קהילות נפרדות שהתחייבו לשלם מסים לשליט ולעזור לו בעת מלחמה, ובתמורה התחייב השליט לא להתערב בענייניה הפנימיים של הקהילה . משטר הקהילה התבסס על שלושה תפקידים מרכזיים : גביית מסים עבור אותו שליט חיצוני, הבטחת תנאים נאותים לקיום אורח חיים מסורתי לתושבים וצדקה לנזקקים . הזכות שניתנה לקהילות בהסכם ההתיישבות לקיים אורח חיים פנימי כהבנתם של היהודים, היא שיצרה למעשה דגם חדש של אוטונומיה שלטונית . עצמאות במידה כזו היתה בגדר חידוש שעורר תשומת לב דווקא בזמן שאנשי הערים החדשות הצליחו להשתחרר מתלותם בשליטים פיאודלייס 14
|
|