|
|
עמוד:12
אסור לנו לצאת מנקודת הנחה שתמיד נוכל להתנצל או לפרסם תיקון . הניסיון לזכות בהתנצלות או בתיקון מאמצעי תקשורת, בעקבות ידיעה שגויה שפורסמה עליך, דומה לפעמים לעקירת שן בינה . הנה אנקדוטה שממחישה זאת : מישהו מתקשר לעיתון ומתלונן שפרסמו ידיעה על מותו אף על פי שהוא חי וקיים . "אדוני", משיב לו העורך, "איננו נוהגים להכחיש ידיעות שלנו . במקרה שלך, נפרסם ידיעה שנולדת מחדש" . באוקטובר ,2018 כשזכיתי בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, אמרתי : "הפרס הזה לא היה מגיע לי בלי העזרה והשותפות עם רעייתי רחלה ז"ל, שהסתלקה מהעולם בלי לזכות לחמלה מצד מערכת הבריאות . אני מקדיש את הפרס גם לעיתונאים שעושים את עבודתם במסירות לגילוי האמת על המתרחש במערכות חיינו . בלי עבודת רגליים אין עיתונות" . לצערי, עיתונאים הנשענים על עבודת שטח הפכו בשנים האחרונות לזן נכחד . למרות השינויים הטכנולוגיים, אני עדיין מאמין בעיתונות שלא נשענת על הודעות לעיתונות ( קומוניקטים ) . ישנם היום כתבים שמקבלים הודעה לעיתונות, עושים לה קופי ‑ פייסט ושולחים למערכת כידיעה חדשותית, מבלי שיטרחו אפילו לבדוק את העובדות . לעתים מספר הטלפון וכתובת המייל של הדובר או היחצן עדיין מתנוססים בתחתית הידיעה . השימוש בקומוניקט חייב להיות בתחילת העבודה ולא בסופה . עיתונאי צריך לכתת את רגליו . כתב לענייני בריאות חייב להסתובב בבתי חולים ; כתב צבאי צריך להימצא בשטח ; על כתב פוליטי להסתודד במסדרונות הפוליטיים ; וכך הלאה . עיתונאי אינו יכול להישאר בחדר הממוזג, מתחת לניאונים . אילו הייתי עורך עיתון והייתי רואה את הכתבים שלי בחדריהם, הייתי אומר להם : "מה אתם עושים פה ? צאו לשטח ! " אחרי יותר מ ‑ 40 שנות שידור, כתיבה ופרסום של תחקירים על התנהלותם המכוערת, המופקרת ולעתים גם הפלילית של פוליטיקאים ושל מנהלים בכירים בשירות הציבורי, אחרי שסיקרתי את כל ראשי הממשלות מבגין ועד נתניהו ואת כל המערכות הצבאיות והמהלכים המדיניים שהתרחשו 12 לעיניך בלבד
|
|