|
|
עמוד:14
אלה מילים נטולות משמעות, התחייב הנשבע : "אם חס וחלילה אכשל בלשוני אתן על כך את הדין ! " באותן דקות שבהן הושבע לחבר ב"ארגון ההגנה העברי בארץ ישראל" ‑ הכוח הצבאי המרכזי של היישוב היהודי בארץ ‑ הרהר חיים כיצד היה מגיב אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לו נכח בטקס ההשבעה הדרמטי . "אילו היה בגילי היה נוהג בדיוק כמוני ! " עלתה מקרבו במהירות התשובה . משפחת הרצוג ראתה במו עיניה כיצד לחמו האירים על חירותם מעול הבריטים . חיים, יליד בלפסט שבצפון אירלנד, היה בן שלוש כשנחשף לראשונה לאותה מלחמת אזרחים עקובה מדם . באחד הימים שמע יריות, יצא לחצר בית מגוריו וראה עגלון נורה למוות בעגלתו עמוסת הפירות . היה זה הזיכרון הראשון בחייו . ייתכן כי חוט דמיוני קישר בין המלחמה באירלנד ( 1922 ‑ 1923 ) לבין מלחמת היהודים לחירותם כעבור כשני עשורים . לא אחת העיד חיים כי בזכות השיחות הליליות שקיים בילדותו עם אביו, גדל להיות פטריוט ארצישראלי . "לחינוך הדתי שלי הצטרפה תחושה כובשת של האפשרות לעצמאות יהודית, הכרוכה בלחימה ממשית", סיפר לימים . ובאשר לאמא שרה ‑ הרבנית ; האם גם היא היתה מגיבה כמו אביו ? "בוודאי", אמר חיים, ונזכר כיצד באחד הימים, עת ליווה את אמו לקניות בירושלים, היה הזבן בחנות במקרה מהיחידה שלו בהגנה . "משום מה נראה לו שעליו להצהיר על כך באוזני אמי, שאמנם לא הסתירה את חששותיה, אבל לא עשתה שום ניסיון להחזירני ל'מוטב'", נזכר . לימים קיבל הבכור לבית הרצוג חיזוק מוחשי להשערתו שאביו היה נוהג כמוהו . נציגה הבכיר של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, הנציב העליון החמישי והאחרון, הגנרל אלן ג' קנינגהאם, שפך את מרי שיחו באוזני הרב על המכות שארגוני המחתרות היהודיים מכים בממשלו, אך נדחה על ידי הרב במענה קשיח . בפי הרב היתה גם הצעה לפתרון : "עליכם לנהוג באזרחים היהודים באותה הדרך שבה נהגתם באירלנד, כלומר להעניק עצמאות", אמר . אלא שבעת שנתקיימה שיחה זו, ב ‑ 1 בפברואר ,1947 היו הבריטים רחוקים ממחשבה על הענקת שמץ של ריבונות ליישוב היהודי בארץ ישראל . 14 לוחם יהודי
|
|