|
|
עמוד:12
12 יהודה ישראלי את השינוי בהנחות היסוד או את שמיטת הנחות היסוד ניתן להמשיל להתעוררות : ביקיצה מתפכחים מההנחה שהחלום הוא מציאות, כפי שחווינו אותו בזמן השינה . המידע שחומק מעיניו של הישן בדבר היותו חולם מופיע ברגע ההתעוררותו . במובן זה, פרדוקס נפתר כמו שסיוט נפתר - ביקיצה . כלומר, הבעיה בחלום אינה נפתרת אלא מתבטלת ; במקום לפתור את האסון הבלתי נמנע שבחלום, מקיצים ממנו . זו הקלה עצומה . הפרדוקס מבוסס על אשליה שבחלום, ואם נתפכח ממנה הוא ייעלם . בכל המסורות הרוחניות והמיסטיות ההתפתחות האישית מופיעה במטפורה של התעוררות, של התפכחות . כך למשל המדיטציה נתפשת לעיתים קרובות כהתפכחות מחלום המציאות . לגישה הלאקאניאנית, בדומה לגישה הוויטגנשטיינית, יש יתרון על פני גישות פוזיטיביסטיות, שכן היא מאפשרת להתפכח ממציאויות הודות להיותה רדיקלית בעמדה האנטי-מהותנית שלה, בראיית המונח "מציאות" כמיתוס, כסיפור העשוי ממילים ומדימויים . החפץ נקרא שולחן כי כך הסכמנו ; לו היינו עובדים בחנות רהיטים היינו קוראים לו סחורה . במילים אחרות, כל סיפור שנקרא "מציאות" תומך בראייה העצמית העדיפה עלינו ובראיית העולם העדיפה עלינו . אם נלך צעד נוסף ביחס לרעיון שהפרדוקס מושתת על טעות בהנחות היסוד, כזו שלרוב משמיטה את התמונה הרחבה יותר, ושהריפוי כרוך בתיקון הטעות, נשאל מה מקור הטעות . מה שהופך טעות לטעות פרוידיאנית הוא שאינה תמימה אלא היא תוצאה של התעלמות מכוונת מהתמונה המלאה . במצב כזה, כדי לראות את התמונה המלאה ולהתפכח מהחלום או מהאשליה, יש להסכים לוותר על העיוורון היזום . הסכמה זו תהווה צעד לקראת ריפוי, שכן אם ייווכח המטופל שהוא מתעלם מהתמונה המלאה, הרי שדה הראייה שלו יתרחב . הטעות נובעת מתפישה מצומצמת של המטופל עצמו, המאפשרת לו להיאחז בסיפור של המציאות, סיפור הרווי במשמעויות מחמיאות, מרגיעות, מסעירות או מענגות,
|
|