הקדמה: בנימה אישית

עמוד:14

14 הקדמה לכל ( לכאורה ) , ומצד אחר, תפיסה המתירה גישה מפלה כלפי נשים ( כמו גם כלפי מיעוטים ) . הפמיניזם המודרני, שפרץ לתודעה העולמית בשנות הששים של המאה העשרים, הניח סוגייה זו על שולחננו . לא עוד קבלה אוטומטית של הסדר החברתי הקיים . התגובה הגברית לכך, שהתפשטה מקיר לקיר ברחבי העולם ( לצד נשים שתמכו בה ) , ביטאה זעם ותדהמה על תעוזתן-"חוצפתן" של נשים להרים את ראשן . אותן תנודות בין גלי גיחה נשיים ( גיליאניים ) לבין תגובת נגד אנדרוקרטית ( גברית ) טלטלו גם אותי באופן אישי . הן באו לידי ביטוי בשותפות המקצועית שהגינו, ביוזמתי, בן זוגי, ד"ר חן נרדי ואנוכי, בהקמת מכון "דיאלוג" ב- 1990 . היינו כחולמים, הרוח הפמיניסטית שלי הניפה את המפרשים ושנתיים לאחר הקמת המכון חן הצטרף למסע בשמחה ובהתרגשות . אבל מסע זה לא היה רגוע . גלים של התנגדויות ומאבקים הדדיים, קנאה ותחרותיות היו שם מההתחלה . זו הייתה שותפות מלאת סדקים, שחשפה אותי להדרה ולבלימות מסוגים שונים ( "תקרות זכוכית ובטון" ) מבית ומחוץ, ובעיקר לרוחות קרב עוצמתיות שהיו רחוקות מרחק רב מרוח השלום, ההכלה, הפרגון והשותפות שאליה ייחלתי . ב- 2016 ביקש חן לפרק את השותפות המקצועית . מאז חלפו שנים אחדות והשתקמתי . אנחנו ביחד וגם לחוד, יוצרים ופועלים, אני בשלי וחן בשלו, אבל תחושת האובדן מלווה אותי . ובכל זאת אני צופה קדימה ולא מאבדת את התקווה שאנחנו, כולנו, החברה האנושית, בדרך הנכונה . מכל מה שכתבתי עד עכשיו מתבקשת השאלה — האם המהפכה הפמיניסטית של עשרות השנים האחרונות היא עוד גל שגורלו לדעוך ? האם המקרים המתרבים והולכים, לצערנו, של רצח נשים אינם מעידים על כך ? אני שותפה לאמונתה של אייזלר, שהמסה הקריטית של נשים שיחזרו לזירה ולמרכז הבמה תחולל את השינוי . העובדה שהמודעות הנשית החדשה התפשטה בכל רחבי העולם והגיעה גם למקומות הנידחים ביותר — מחזקת אותי באמונתי זו . נתונים על עולם אחר שידענו, עולם שנעלם, מחזירים אותי לשנות השמונים של המאה העשרים, תקופה שבה התוודעתי לשיח הפמיניסטי על אודות מנהיגות נשית המבוססת על מודל השותפות . אני זוכרת את התרגשותי, שלימים קיבלה ביטוי בפרק שלם בספרי נ ש י ם ח ס ר ו ת מ נ ו ח ( פרדס, 2007 ) . כשאני מחברת מידע זה לניתוח המבריק על שבע אלות

פרדס הוצאה לאור בע"מ


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר