|
|
עמוד:12
12 אליסף תל-אור הרחב . מלאכת הציור, החל מהפקת הצבע, דרך לימוד השימוש בכלים שונים ועד להעמדת קומפוזיציה או יצירת פרספקטיבה, נלמדה במחוזות שאינם מחוזותיה של המסורת היהודית . וממילא חייהם של רבים מהאומנים היו מלכתחילה בעלי ריבוד ומורכבות אחרת מזו של יהודים רבים אחרים, ודאי שונים משל רבנים רבים, שלא עירבו בזהותם צבעים וסגנונות שונים מעין אלה . בהיבט העכשווי, השימוש בשפה האומנותית מרחיב את שורות בית המדרש בכך ששפה זו מזמינה גם אנשים רבים שאינם בהכרח אמונים על שפת המקורות להצטרף אל הדיאלוג ואל החיפוש, אל הבירור והשיחה הזהותית : הן אנשים שהאינטליגנציה הדומיננטית שלהם אינה בהכרח זו הלשונית-מילולית, והן אנשים שלא גדלו על ברכי ארון הספרים היהודי והם אינם מבינים את פשר מילותיו . השפה האומנותית נגישה עבורם, היא מאפשרת להם לעמוד כשווים אל מול הרעיונות והרגשות שמעוררים בהם ציורים כאלה ואחרים, מבלי שהם צריכים לחוש שישנם פערים שעליהם לגשר מעליהם כדי להצטרף אל השיח . האומנות שובה לב וקוסמת לרבים יותר מאשר מדרש או מאמר, ועל כן בכוחה למשוך את ליבם של רבים להצטרף אל מעגל הלומדים והלומדות, התרים והתרות, היוצרים והיוצרות - הבונים יחד ולחוד את זהותם . מהמחקר האומנותי אל המדרש האומנותי תהום עמוקה מפרידה בין קהילת החוקרים לבין קהילת הלומדים בבתי המדרש להתחדשות יהודית ולהוגים פוסט-מודרניים בדבר שאלת היחס בין הלומדים או החוקרים לבין מושא הלמידה . מטרתו העליונה של המחקר היא לנסות לחשוף את העבר, לגלות את אשר היה, את ההתרחשות שעומדת ברקע ליצירת התמונה, את ההשפעה התרבותית שהובילה אליה ואת הרעיונות שליוו את האומן עצמו בעת היצירה .
|
|