|
|
עמוד:14
שמאל ימין שכול 14 בבית הספר . הוא אכן היה שם — עובדה שגם קצת הפתיעה אותי, שכן לא תמיד היה נשאר עד סוף יום הלימודים . בדרך כלל היו לו עיסוקים אחרים, דוחי בית ספר . אסף חשב שחיפשתי אותו, בטח שיחה שלא נענתה מיום קודם . סיפרתי לו שאני ברכבת, בגרמניה, ולא, לא התקשרתי . בקצרה אמר לי : "אה, בסדר, אל תשכח להביא לי משהו, ביי" . משפט שייחרת בי וישפיע עליי מאוד בעתיד . זו תהיה הנסיעה היחידה שאחזור ממנה בלי להביא לו משהו . הגעתי לדואיסבורג, למלון . סידרתי את הדברים ויצאתי לחפש מקום לאכול בו ארוחת צהריים . הלכתי במדרחוב הראשי, נהנה מהשמש האירופית החמימה . נכנסתי לחנות כלשהי, בדקתי ומדדתי זוג נעליים . מאוחר יותר זה יתדלק ויגביר את רגשות האשם . אסף נוסע באוטובוס מבית הספר הביתה, מחבל שעומד חצי מטר ממנו מתפוצץ באוטובוס — ואני מודד נעליים בחנות בגרמניה . התמונה הזו תלווה אותי עוד זמן רב בלילות חסרי שינה ומלאי מחשבות הרסניות . אחותי, דר, התקשרה ושאלה מה נשמע . סיפרתי לה שאני בגרמניה ושרק הגעתי . מכיוון שנסעתי הרבה באותה תקופה, לא תמיד ידעו כולם על הנסיעות . "אה, בסדר", היא אמרה, וניתקה . נראה לי מוזר משהו . למה התקשרה ? מה רצתה ? לא הבנתי וגם לא התאמצתי להבין יתר על המידה . הייתי במצב רוח אחר, רגוע, נהנה מהשקט הרגעי . זמן קצר לאחר מכן בני החייל, אריק, התקשר, שאל מה
|
|