|
|
עמוד:14
14 | הימנים והאנטגוניזם כלפי בעלי השררה . הוא היה יותר פורצ'ן מאשר 3 א נשיונל אנקוויירר . שבוע לפני הבחירות של 2012 התארחתי בפאנל שנערך בחסות תא הרפובליקנים במכללת אמריקן יוניברסיטי . בן שיחי היה מתיו בוֹיל מאתר החדשות הלאומי-פופוליסטי ברייטברט . קום . הצגתי את טיעוני, שעל פיו המרוץ אומנם צמוד, אבל הקולות הלא-מחנאיים עוד עשויים להביא את רומני לבית הלבן . בויל הניד בראשו . רומני הוא מפסידן, הוא אמר לקהל הקטן . רומני בדרך למטה, ודמות אנטי-ממסדית כמו הסנטור ראנד פול מקנטקי ישתלט על המפלגה הרפובליקנית וינצח ב- 2016 . צחקתי בביטול . אני לא אחזור על הטעות הזאת . עם תחילת הקדנציה השנייה של אובמה התחלתי לחקור את ההיסטוריה של הימין האמריקני . כיצד, תהיתי, כשלה התנועה השמרנית בדרבון המצביעים הלבנים חסרי ההשכלה האוניברסיטאית, שהיוו את ה"רוב השקט" של ריצ'רד ניקסון, את ה"דמוקרטים של רייגן" ואת ה"מהפכה הרפובליקנית" של 1994 ? מה הסביר את התהום הפעורה בין עמיתיי בוושינגטון לבין השמרנים שנמצאים מעבר לגבולותיה של עיר הבירה ? כיצד הפכו נושאים שלכאורה יושבו מזמן — חשיבותם של שווקים, יתרונות הסחר החופשי, ברכותיה של ההגירה, הכרחיותה של המלחמה — לכל כך שנויים במחלוקת ? התשובות לשאלות כגון אלו לקחו אותי הרחק מעבר לפוליטיקה של ברק אובמה וג'ורג' ו' בוש . הן הובילו למחקר רחב ומקיף יותר של ההיסטוריה האינטלקטואלית והפוליטית השמרנית, ובחלוף הזמן התחלתי ללמד את ההיסטוריה של השמרנות האמריקנית לסטודנטים . יום אחד בקיץ של שנת 2017 , בסוף השיעור של אותו יום, שאלתי את הסטודנטים מה הכי הפתיע אותם בחומרים שנלמדו בקורס . איש צעיר אחד הביט בי ואמר, "אני מופתע שזה בכלל קיים" . א מגזין פורצ'ן נחשב למכובד ומאוזן יותר מה נשיונל אנקוויירר , הנתפס כצהובון . ההערות בשולי העמודים הן משל המערכת העברית .
|
|