|
|
עמוד:12
12 מבוא לאורך זמן, השיח הציבורי מעצב את הזיכרון הציבורי . ה ת ו ד ע ה ה צ י ב ו ר י ת היא המנגנון שמחבר בין אינדיווידואלים ומלכד אותם . היא המנטליות הקולקטיבית, התכנים, האמונות, הנורמות, הלכי הרוח והערכים המשותפים לבני החברה, שהצטברו במהלך ההיסטוריה . למעשה, טיפוח של הזיכרון הציבורי יוצר את 5 התודעה הציבורית, והזיכרון הציבורי הוא חלק מהתודעה המשותפת . בין הזיכרון הציבורי לבין ההווה של החברה קיימים יחסי גומלין : צורכי ההווה של החברה מעצבים את הזיכרון הציבורי והזיכרון הציבורי משפיע על 6 כל עוד תפיסות ההווה ומעניק הצדקה ותוקף לקיומה של החברה בהווה ובעתיד . הזיכרון הציבורי רלוונטי לחברה הזוכרת, תהיה לו נוכחות ממשית ורצופה בחברה ובתקשורת, אולם בשעה שהתפיסה החברתית אשר לאירועים שזוכרים אותם משתנה, או בשעה שקם זיכרון מתחרה, או 'זיכרון שכנגד' ( Countermemory ) , הניצב אל מול הזיכרון הציבורי ההגמוני ומערער על תוקפו ועל האליטה הפוליטית שיצרה אותו, ישתנו עוצמתו ותוכנו של הזיכרון הציבורי אשר לאירועים אלו, בהתאם למידת חשיבותו של מושא הזיכרון לחברה הזוכרת . 7 אם כך, הזיכרון הציבורי מעיד על החברה שיוצרת אותו ומשמרת אותו ועל התקופה שבה הוא נוצר ומתקיים יותר מאשר על התקופה שבה התחוללו 8 בחינת מושאיו של הזיכרון הציבורי וסטיותיוהאירועים המשמשים לו בסיס . מהאמת ההיסטורית-עובדתית היא אמצעי להערכת התפתחות החברה בתקופות שונות, ונעשית תוך כדי ניתוח הדיאלוג שמתקיים בחברה בין עברה לבין הדרך 9 שבה הוא מוצג בהווה ותוך כדי בחינת יחסה של החברה לתקופות שונות בעברה . הזיכרון הציבורי מאפשר לבחון לא רק את תפיסותיה של החברה אלא אף את 10 מכיוון שהפרט אינו זוכר במישריןהאופן שבו הקולקטיב מבקש לעצב את הפרט . 5 שטובר, מירקם אידאי, עמ' 86 ; דורקהיים, המתודה הסוציולוגית . 6 אוחנה וויסטריך, נוכחות המיתוסים, עמ' 15 . 7 זרובבל, שורשים, עמ' 11 - 12 . 8 בר-און, זיכרון בספר, עמ' 29 ; עזריהו, פולחני מדינה, עמ' 7 ; גלבר, זיכרון ותעמולה, עמ' 331 . 9 זרובבל, שורשים, עמ' 8 . 10 בורק, היסטוריה, עמ' 59 .
|
|