|
|
עמוד:14
14 את מידותיה הרעות והטובות בנאד העור החיוור שהאל הטוב נתן לנו . ב- 1793 הם הפסיקו לשאת בעולו של מלך . 4 * כשהם ערפו את כיאה וכיאות, הוא הוקרב בפְּלאס דֶה גְרֶב . ראשו, ניתזה לאוויר תחושה חדשה : שוויון . כולם כעסו, זעמם השתולל . בקרב ההמונים רצח אדם הוא בגדר פעילות יומיומית, אבל לפחות בצרפת, רצח מלך נחשב לדבר חדש . הם הרהיבו עוז . איש לא רצה לומר זאת, אבל החיה הייתה בקרבנו, למרגלות בתי הדין, בדגלים המתנופפים מהגיליוטינה פעורת הלוע . היה צריך לספק לה תעסוקה . החיה רצתה לדעת כמה אצילים שווה המלך . החיה, כך הסתבר, בעלת שאר רוח . והצעת המחיר בבית המטבחיים נסקה לגבהים מסחררים . בתחילה הם הרגו בשם התבונה, למען עקרונות שטרם הוגדרו . הטובים ביותר גייסו את מלוא כישרונם על מנת לאחד בין רצח לצדק . זה לא צלח כל-כך . זה לא צלח בכלל . אבל אחרי הכול, מה זה משנה ? ההמון רצה בהרס, ודי היה בכך . כשם שהאוהב מלטף תחילה את חלקת הבשר שבו הוא חושק ומדמה שידבק בנדריו לאורך זמן רב עד אשר, על כורחו, הוא נחפז הלאה . . . כך ביקשה אירופה להטביע בתוך זימה מחרידה את מאות השנים שכוננו אותה . היא השתוקקה לכך אפילו מהר יותר מכפי ששיערה . * "כיכר השביתה", כיכר העירייה ( פלאס דה ל'הוטל דה ויל ) בפריז של היום .
|
|