|
|
עמוד:14
14 יצחק ( איציק ) פלג הציונות המודרנית חרתה על דגלה את העיקרון ( הריבוני ) : "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום" . זהו עיקרון המדגיש את האחריות שיש לנו על חיינו, עיקרון המתנגד לגישה הקורבנית . ראוי לאמץ מסר זה לא רק במישור הלאומי, אלא גם במישור האישי הפרטי . הנחת המוצא הראויה לעידוד היא שהאדם הוא ריבון . על כל אחד מאתנו להיות "אחראי ולא קורבן" בתודעתו ובהתנהגותו האישית . התפיסה הקורבנית מעבירה את האחריות לאחר . רצוי שנפנים מגמה חיובית זו גם בחיינו הפרטיים וגם בחיינו ובחגינו הלאומיים כעם חופשי בארצו ובמולדתו ( כמילות ההמנון הלאומי שלנו, "הַתִּקְוָה" : "להיות עם חופשי בארצנו" ) . חשוב לחנך להפקת לקחים מהעבר ובה בעת לחפש את הטוב ואת החיובי בכל דבר ודבר ובכל אדם ואדם . לענייננו, כדאי שנאמץ מגמה זו בדרך שבה אנו חוגגים את חגי ישראל, שתרומתם לעיצוב הזהות והשייכות שלנו היא המסד שעליו בנוי ספר זה . בספר זה נראה שבצד קיומו של "המסלול הסיפורי" של העצבות בלוח השנה העברי, יש מקום לעצב ולטפח "מסלול סיפורי" שאינו מתעלם מהעצבות אבל בה בעת מביע שמחה בהווה ותקווה לעתיד טוב יותר . כך, לדוגמה, יתואר בהמשך מסע בין שני חגים המשלימים זה את זה : חג הפסח כחג החירות, ויום העצמאות . בחג הפסח אנו חוגגים את יציאתו של עמנו לחופשי ממצרים ( חופש מ . . . ) כדי להגיע לארצנו ולהקים בה מדינה משלנו ( חופש ל . . . ) , שביום העצמאות חוגגים את יום הולדתה . הכוס החמישית בהגדה של פסח ( שלה יוקדש דיון נפרד ) אמורה לבטא את "המסר הציוני" שנחגוג בחג העצמאות . היא אמורה להקדים ולסמל את העצמאות שלנו במדינה משלנו . בהמשך אציע ליצור "הגדה לחג העצמאות", שבה יבואו לידי ביטוי התקווה והשמחה בחיינו ובתרבותנו . ביום העצמאות נחגוג את ה"חופש ל . . . ", החופש לבחור, החופש לחיות כעם חופשי בארצו ולבנות חיי תרבות עשירים . שתי "הגדות" אלו, לפסח וליום העצמאות, משלימות זו את זו, ואמורות לשקף את המסר שבצו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" .
|
|