|
|
עמוד:11
11 הקולנוע ומנגנון ההשמדה הנאצי מרכזית בסרטיהם, שמתלבטים תדיר בין מה ראוי "להראות" ומה ראוי "להסתיר", כיצד ניתן "להראות" את מה שראוי "להראות", ולבסוף - האם קיימים גבולות אתיים לשאלות אלו . כבר בשלב מוקדם של המחקר והצפייה בסרטים התחוור לי שהחקירה האומנותית של מנגנון ההשמדה הנאצי מתוך מודעות למנגנון הקולנועי הנחתה את במאֵי הסרטים לאמץ, במודע או שלא במודע, רטוריקה של מיז-אנ-אבים ( mise en abyme ) . מיז-אנ-אבים הוא אלמנט רטורי המתפקד כמיניאטורה טקסטואליות שמקפלת בתוכה את הטקסט השלם . כלי רטורי זה הפך אפוא ליסוד אסתטי מכונן בסרטים שביקשו להישיר מבט אל מנגנון ההשמדה הנאצי או אל התהום ( abyme ) . לפיכך, חלק מרכזי של הספר מתמקד בניתוח מופעיו החוזרים ונשנים של יסוד אסתטי זה בסרטים הנדונים כאן, וכן בטיב הקשר בין הרטוריקה של המיז-אנ-אבים לבין מנגנון ההשמדה הנאצי . סוגיות מרכזיות הנוגעות לייצוג השואה בקולנוע המערבי ייצוג השואה בקולנוע הוא תחום חלקי של מחקר בתוך הספקטרום הרחב יותר של חקר השואה . רוב-רובם של העיונים בתחום זה ראו אור בהוצאות אמריקאיות משנות ה- 80 של המאה שעברה . המחקר השיטתי הראשון, שעסק ב"קולנוע השואה" ( Holocaust Cinema ) , הוא חיבורה של אנט אינסדורף ( Insdorf, Indelible Shadows : Film and the Holocaust ) , שראה אור בשנת 1983 . מאמצה החלוצי סלל את הדרך לחוקרים אחרים, ובהם אילן אבישר ( 1988 Avisar, ) , ג'ודית דונסון ( 1987 Doneson, ) , עומר ברטוב ( ברטוב, [ 2005 ] 2008 ) , לורנס ברון ( 2005 Baron, ) ואחרים . לאחר ,1993 שנת יציאתו לאקרנים של שובר הקופות בבימויו של סטיבן ספילברג רשימת שינדלר , שעורר את עניינם של ציבורים נרחבים, ידע גם העיון האקדמי בנושא זה "רנסנס" מסוים . ספרים אחדים ראו
|
|