|
|
עמוד:11
מנוקין החזיר לעצמו את שלוות הנפש והביט בי בגבות קמורות, כאילו כדי להזכיר לי שאנחנו עדיין במשחק . "אז אין לך בעיה שאני אהרוג את הבן שלך, מר ווס ? " "אני מצטער, רוברט, איך אני יכול לדעת שהוא חי בכלל ? " אמרתי, תוך שימוש בהתנצלות ובשמו הפרטי, כדי להחדיר חמימות מסוימת לאינטראקציה ולשבש את המהלך שמטרתו לרמוס אותי . "אני ממש מצטער, אבל איך אני יכול להשיג לך סכום כסף כלשהו כרגע, שלא לדבר על מיליון דולר, אם אני אפילו לא יודע שהוא חי ? " היה מרשים לראות אדם מבריק כל כך נבוך מול תשובה שוודאי נראתה לו כטיפשות וחוסר תחכום . אבל המהלך שלי לא היה טיפשי כלל וכלל . השתמשתי באחד מכלי המשא ומתן האפקטיביים ביותר של האף ‑ בי ‑ איי, שאלה פתוחה . כיום, אחרי שנים של פיתוח הטקטיקות האלה עבור המגזר הפרטי בסוכנות הייעוץ שלי, קבוצת הברבור השחור, אנחנו מכנים את הטקטיקה הזאת שאלות מכוילות . כאלה שהצד השני יכול להגיב עליהן, אבל אין עליהן תשובות קבועות מראש . הן קונות זמן . הן מאפשרות לצד שמולך להרגיש אשליה של שליטה ‑ הרי הוא זה שבידיו התשובות והכוח ‑ והן עושות את כל זאת מבלי לתת לו מושג עד כמה הן מגבילות אותו . מנוקין, כצפוי, התחיל לגמגם, כיוון שמסגרת ההתייחסות של השיחה חרגה מהתגובה שלי לאיום ברצח בני לאופן שבו יתמודד הפרופסור עם השאלות הלוגיסטיות הכרוכות בהשגת הכסף . איך הוא יפתור את הבעיות שלי . בתשובה לכל איום ודרישה מצדו, המשכתי לשאול איך אני אמור לשלם לו ואיך אני אמור לדעת שבני חי . אחרי שעשינו את זה במשך שלוש דקות, גבריאלה בלום התערבה . "אל תיתן לו לעשות את זה," היא אמרה למנוקין . "נראה אותך," הוא אמר והרים ידיים . בלום נכנסה לפעולה . היא היתה קשוחה יותר ממנו, אחרי שנים במזרח התיכון . אבל גם היא נקטה בשיטת הבולדוזר, וקיבלה ממני רק את אותן שאלות . מנוקין חזר לשיחה, וגם הוא לא הצליח להתקדם . פניו הסמיקו מרוב תסכול . ראיתי שהרוגז מקשה עליו לחשוב . הכללים החדשים 11
|
|