|
|
עמוד:13
סעיד | 13 והקימו המולת אלוהים בניסיון להבריח את השטן ולמנוע ממנו לבצע את זממו . מתברר שהטכניקה הרעשנית הצליחה להטיל אימה לא רק עליי אלא גם על השטן עצמו . אף כי תחילה נראה שהוא מצליח לבלוע את הירח, עד מהרה נפל עליו פחד ההמון הגועש, והוא מיהר לפלוט אותו . אימא הסבירה לי עד כמה מטופשת אמונת השווא הזאת ועד כמה חשוכים אותם אנשים, ואבא ידע להסביר לי מהו ליקוי לבנה, מה שהבנתי טוב יותר שנים אחר-כך בשנותיי כנער בקיבוץ . לא רק מאִמי נפרדתי באותו יום, אלא בעצם מילדותי בבגדד . עברה בי מחשבה שבאותה שעה צועדים חבריי לכיתה לבית הספר ואף אחד מהם לא מעלה בדעתו היכן אני, ואלו הרפתקאות צפויות לי בדרכי למדינת ישראל . למדתי בבית ספר "אליאנס" שהיה מיועד ליהודים ומומן על ידי הקהילה, אבל נדמה לי שגם ילדים מְסִלְמִין אחדים למדו אִתנו . "אליאנס" נחשב למוסד חינוכי מהמעלה הראשונה, ולכן משך אליו מְסִלְמִין שרצו להעניק לילדיהם השכלה טובה . מבנה בית הספר היה מרשים : בניין רחב מידות שנבנה מלבני שמוט אדומות . כדי להגיע אליו מביתי היה עליי לחצות את נהר הדַּגְ'לֶה, ( החידקל ) , על "גשר מוד", להמשיך לרחוב הראשי של העיר שנקרא " שַׁארֶע אֶל-רָשִׁיד" על שם הגיבור הלאומי, ולחלוף על פני בתי מידות שחנויות בחזיתותיהם ומעליהן דירות מגורים — מרחק ניכר . בקיץ נהניתי לצפות במרפסות הבתים שדייריהם הפיגו את חום היום המעיק על המרפסת, לגמו תה מהביל במשיכות קצרות ומצצו קנה נרגילה או סיגריה . רובם היו קשישים . כשקרבתי לבית הספר קידמו את פניי ריחות האוכל שהדיפו עגלות הרוכלים . בבוקר היה הדבר נסבל כי ארוחת הבוקר עדיין מילאה את בטני, אבל בסיום הלימודים כשהבטן קרקרה מרעב הייתה התאווה ממלאת את פי ריר . כיוון שהתקציב היומי שקיבלתי מהוריי היה פילְס אחד בלבד, שכוח הקנייה שלו היה אפסי, נאלצתי לאסוף פילס לפילס ורק פעם בחמישה ימים יכולתי להרשות לעצמי לקנות "קָמָר – אַ-דִּין"
|
|