|
|
עמוד:14
41׀ לקויות למידה בישראל : זרקור על תלמידים בחברה הערבית רק בשׂפה הדבוּרה, אלא גם בקריאה ובכתיבה . אפשר להבחין בה אצל הפרט המאובחן ביכולות של קשב, חשיבה, הבעה, כתיבה, תחביר או חישובים מתמטיים . כמובן, חלק מהלקויות נגרמות עקב פגיעה מוחית או נוירולוגית . פגיעות חושיות, כגון פגיעה בשמיעה או בראִייה הגורמות לפגיעה שׂכלית, אינן נחשבות ללקויות למידה משום שאינן מהוות תהליכים פסיכולוגיים הגורמים ללקות . חלק ניכר מן הבעייתיות הטמונה בלקויות למידה נובע מכך שהן אינן ניתנות לריפוי . כלומר, הלקות צפויה ללוות את האדם כל ימי חייו, אף על פי שקיימות דרכים ושיטות להקלת ההתמודדות עם התסמינים . חלק מן הפרטים עם לקות למידה אינם מוּדעים כלל לקיומה ואינם תופסים שקשייהם בקריאה, בכתיבה ובהבנה קשורים לתפקוד לקוי . רבים מהם מאובחנים בגיל מאוחר, לאחר התקופה הקריטית של הלמידה היעילה בצעירותם . פרטים עם לקויות למידה יהיו לרוב בעלי ביטחון עצמי נמוך . הם מוצאים את עצמם מתקשים בתחומים רבים שלאחרים הם קלים וניתנים להשׂגה, ולפיכך הם עלולים להישאר מאחור ולפַתֵּחַפגיעה ברמת הביטחון העצמי שלהם . גילוי מוקדם של הלקות נותן לפרט מרחב להסתגל ולהַפנים את הסיבות הבלתי-נשלטות שגרמו להּ . נוסף על כך, הוא יכול לפנות לסיוע בהתמודדות עם הלקות והמכשולים הנובעים ממנה, או בהפחתת הסימנים, באמצעות התערבות מקצועית יעילה, העשׂויה להביא אף לתחושה רבה יותר של עצמאות וביטחון, גם מבחינה חברתית ( 2012 Chiu, ) . לאור מספרם הגדל והולך של תלמידים עם לקויות למידה במערכת החינוך, וכדי לבחון את מצבם, מינה משרד החינוך בשנת 1997 ועדה שנקראה "ועדת מרגלית" ( על שמהּ של יו"ר הוועדה, פרופ' מלכה מרגלית ) , אשר הגדירה את הבסיס לעבודת הוועדה כ"הכרה בזכותו הטבעית של כל אדם לשוויון הזדמנויות, וחובת החברה ליצור תנאים למימושהּ" . לאחר יותר מ – 40 שנות מחקר
|
|