|
|
עמוד:13
פרק א : ילדות בבילגוריי 13 למחייתו התפרנס מחנות לציוד משרדי וניירות . אימי, די שיינע פריידעלע ( "פרידה היפה" ) , הייתה בת בכורה במשפחה, והתייתמה מאימהּבגיל שלוש-עשרה, בעקבות מגפת הכולרה שהכתה בבילגוריי והטילה חללים לעשרות . איתה נותרו שתי האחיות אסתר וקרעסל והאח מרדכי . עול המשפחה נפל על אימי, שכאמור, הייתה הבוגרת, והיא אכן החזיקה את האחים הקטנים במשך שנתיים, עד שאביה נישא שוב . מזיווג שני זה נולד לאימי עוד אח, שענה לשם יצחק . אבל גם אימו של יצחק נפטרה, והאלמן התחתן בשלישית, והוא בן חמישים, והוליד עוד שני בנים . המנהג בביתנו היה שבשבת לאחר התפילה התכנסנו כל הנכדים והנכדות אצל הסבא כדי לשמוע את הקידוש שלו, לטעום מן הגעפילטע פיש המשובח שסבתא הכינה ולסעוד ביחד, המשפחה כולה . מכיוון שהייתי הנכד היחיד ( בן יחיד בין הנכדות ) סבא קירב אותי מאוד, הושיב אותי על ברכיו וניסה לפתות אותי בפיסת חלה טבולה בוודקה . כך קרה שכבר מגיל תשע אהבתי את טעם הטיפה העיר בילגוריי, לפני שבתיה נשרפו
|
|