|
|
עמוד:10
10 יצחק בנימיני של מציאות מוחשית, כזו החפה מתיאטרון הייצוג של המילה את עצמה . חרב המילה המתהפכת בשורות אלה תגיב שלא, היצג זה אינו עדות לחיים המתקיימים מחוצה לה : אוטוביוגרפיות אלה הן עבור עצמן החיים הנתונים לייצוג-עצמי, ב-גרפיה של העצמיות של המילה במילה, המילה שהיא במקרה הנוכחי מילת הזיהוי העצמי של העצמי את עצמו כמוגדר בתוך קיפול הכורח החברתי . הביוגרפיה העצמית הזו של מושג הזהות מפגינה תיאטרון המדמה איזו חשיפה זוויתית של החיים ״עצמם״ . משמע הביוגרפיה נזרקת לצד עצמה, כמילה צדדית לעצמה, לעצמה כמילה של החיים . הצדדיות האישית של אותן כתיבות כשאריות החיים מפגינה את מועקת המילה . אותה מועקה מהדהדת את קיומי הפרטי שבפוגשו את מרחב הזהות, מתברר יותר ויותר כנושא של מילים המוטחות מבחוץ כדי לסמני כ : מזרחי . יהודי . מסורתי . חילוני . מערבי . פרסי . התבשלות פנימית של מחיצה פנימית בתוך הסובייקט אשר גילומיו המילוליים החיצוניים מתפתלים חזרה להיות בו בזמן מילים ממסגרות ופותחות . האוטוביוגרפיה היא של המילה עצמה . היא מספרת על מועקותה עת הוסללה עד לבית הספר הנוכחי, לתוך היותיותה ברושמה את מסת ההפגן של הזהות ביחס לגורלה כמילה שעוברת התעמרויות . אותן אוטוביוגרפיות הן אשר חורצות את גורל ההגדרה העצמית של המילה על בסיס מילים המנוכרות לעצמן : בבחינת המילה "מזרחי" היא בניכור מעצמיותה כמושג ה"מזרחי" בהיותו עודף את מילתיות המילה . המושג אל מול משמעותו הזהותית מעביר הנכרה את המילה מעצמה ובתוך כפל ההינכרות נכנס האני כדי לפצות את המילה על הנכרתה העצמית . הרישום האוטוביוגרפי על כן אינו של חייו של המחבר אלא הביוגרפיה העצמית של המילה בין אם מילת המסה ובין אם מילת הזהות אשר חוצה את עצמה לעיתים במחיקה עצמית כמו המילה מזרחי ולעיתים בהפגן משקל אמירתה כפרסי במלעיל או במלרע
|
|