|
|
עמוד:13
הקדמה | 13 שלא העריכו כראוי את ההשלכות המשניות של התקדמות 1 המודרנה . זו הבעיה שהקדשנו את עצמנו לחקירתה ושאנו מקווים להסבירה בספר הזה : בעיית הפוסטמודרניזם, לא רק בלידתו בשנות השישים של המאה ה- 20 , אלא גם באופן התפתחותו בחצי המאה האחרונה . אפשר לומר שהפוסטמודרניזם אִפשר את עלייתה של ( ואולי אף הפך ל- ) אחת האידאולוגיות הסמכותניות יותר והמכילות פחות שהעולם התמודד עמן מאז דעיכתו הנרחבת של הקומוניזם וקריסתם של העליונות הלבנה והקולוניאליזם . הפוסטמודרניזם התפתח בשוליים העלומים יחסית של האקדמיה, כתגובה אינטלקטואלית ותרבותית לשינויים לעיל, ומאז שנות השישים התפשט למרחבים אחרים באקדמיה, חדר לאקטיביזם, פלש לבירוקרטיות והשתכן בלב החינוך היסודי, התיכוני והאקדמי . משם הוא החל לחלחל אל החברה הכללית, עד כדי כך שהוא, כמו גם התגובות נגדו — המדודות והריאקציונריות כאחד — השתלטו על הנוף החברתי-פוליטי שלנו, בעודנו מתקדמים באיטיות שוחקת לעבר העשור השלישי של המילניום החדש . התנועה הזו חותרת להלכה ל"צדק חברתי", ושואבת את שמה מהמונח הזה, שנטבע לפני כמעט מאתיים שנה . מגוון הוגים במגוון תקופות העניקו למונח הזה משמעויות שונות, שכולן עוסקות ברמה מסוימת בטיפול באי שוויון חברתי ובתיקונו, במיוחד בסוגיות של מעמד, גזע, מגדר ומיניות, ובפרט כשהוא חורג מהישג ידו של צדק משפטי . ההוגה הפרוגרסיבי-ליברלי ג'ון רוֹלס, בדיון המפורסם ביותר אולי בצדק החברתי, התווה תאוריה פילוסופית נרחבת שהוקדשה לתנאים שחברה צודקת מבחינה חברתית עשויה להתקיים בהם . הוא ערך ניסוי מחשבתי אוניברסליסטי, שלפיו בחברה בעלת צדק חברתי, אם תינתן לאדם הברירה הוא ישמח באותה מידה להיוולד בכל סביבה 2 גישה אחרת ששימשה להשגת צדק חברתית או לכל קבוצת זהות . חברתי, במיוחד מאז אמצע המאה ה- 20 , והיא במפורש אנטי-ליברלית
|
|