|
|
עמוד:14
14 | שיגעון ההמון היסטורי חמור . אז, כשהמלחמה הסתיימה בניצחון, התברר שהיא לא נעצרה . היא שינתה צורה . ראשי התיבות הל"ב ( הומואים, לסביות, "בי" או דו-מיניים ) נעשו ללה"ב ( לסביות, הומואים, "בי" או דו- מיניים ) , כדי לא למעט בערכן של הלסביות . ואז נוספה טי"ת ( שעוד ידובר עליה בהמשך ) . ואז נוספה קו"ף ( קוויר ) ואחריה שלל כוכבים וכוכביות . וככל שהאלפבית ההומואי התפתח, משהו החל להשתנות בתוך התנועה . בניצחונה, היא החלה להתנהג כפי שנהגו יריביה בעבר . את המגף נעלו עתה אנשים אחרים, אך הדחף הקלגסי לא השתנה . לפני עשור לא תמך איש כמעט בנישואים חד-מיניים . אפילו ארגונים למען זכויות ההומואים כגון הארגון הבריטי סטונוול לא תמכו בכך . חלפו כמה שנים והנושא הפך לערך יסוד בליברליזם המודרני . מי שנכשל במבחן הנישואים החד-מיניים היה למצורע, שנים ספורות בלבד לאחר שכולם כמעט נכשלו בו ( כולל קבוצות למען זכויות הלהט"ב ) . אפשר להסכים עם הטענה לזכות הזאת או לחלוק עליה, אבל שינוי מהיר כל כך בקוד המוסרי צריך להתחולל ברגישות מרבית ואחרי חשיבה מעמיקה . אך דומה שאנו שמחים לדהור קדימה, בלי רגישות ומחשבה כלל . בנושאים אחרים ניכר דפוס דומה . זכויות הנשים, כמו זכויות ההומואים, התחזקו בהדרגה במשך כל המאה העשרים . גם כאן נראה שהושג הסדר כלשהו . אך בדיוק כשנדמה שהרכבת הגיעה אל היעד הנחשק היא האיצה לפתע את מהלכה, ירדה מהפסים ונעלמה באופק . מה שאתמול היה מקובל כמעט ללא עוררין נעשה היום סיבה להחריב חייו של אדם . קריירות שלמות נזרו לרוח בנתיבה של הרכבת הדוהרת . קריירות כמו זו של פרופ' טים הַאנְט, חתן פרס נובל בן ה- 72 , הוחרבו בגין בדיחה צולעת אחת בוועידה בקוריאה הדרומית, על 11 ביטויים כמו "גבריות רעילה" גברים ונשים שמתאהבים במעבדה . נעשו שגורים על כל לשון . מה התועלת בהפיכת היחסים בין המינים לטעונים עד כדי כך שנוהגים במחצית הגברית של המין האנושי כאילו הייתה גידול סרטני ? ומה תוחלתו של הרעיון שלגברים אין זכות לדבר על המין הנשי ? מדוע דווקא עכשיו, כשנשים שוברות תקרות זכוכית
|
|