|
|
עמוד:14
14 | סוכני בורות התמוטטות מעמדם של כלי התקשורת בתור מעוזי החירות, החברה האזרחית והרוח הלאומית — החל בעיתונים המוקדמים ובעלונים שקידמו את עקרונות הצהרת העצמאות והחוקה, עבור בעיתונות המפלגתית בשנים הבאות, המחויבת בגלוי למפלגה זו או אחרת, וכלה בגישה המתקדמת של דיווח החדשות המקצועי כביכול, ובעיתונות השתדלנות האידיאולוגית של ימינו . בניגוד לעיתונות הפטריוטית המוקדמת, העיתונאים ומערכות החדשות בימינו עוינים ברובם את עקרונות היסוד של אמריקה, מסורותיה ומוסדותיה . הם אינם מקדמים את חופש הדיבור ואת חופש העיתונות, בניגוד לטענותיהם הצדקניות והאנוכיות . אכן, הם מעין מסננים חברתיים, המנסים לכפות אחדות מחשבה ופעולה פוליטיות וחברתיות המתמקדות בסדר היום הפרוגרסיבי ובערכיו . נושאים, אירועים, קבוצות ואנשים שאינם מתאימים לעלילה נדחים או נדחקים ; מי שכן מתאימים לעלילה מוערכים ומהוללים . כמובן, תפיסת העולם הזו משפיעה מאוד על התרבות, על הממשלה ועל הנפש הלאומית . היא מגדירה "מציאות" שיצרה התקשורת, בין שיש לה בסיס במציאות האמיתית ובין שאין לה, וסביבה הפרטים מגבשים את מחשבותיהם, אמונותיהם וגם את חייהם במקרים מסוימים . אך כל זה עטוף במסתורין ובאטימות . ואם מישהו מעז לפקפק במניעים ובתוצרים של המפעל הזה או באחדים מהיבטיו — כלומר, בדיווח זה או אחר של מערכת חדשות כלשהי או כמה מהן — ולבקר אותם, התגובה היא לעיתים קרובות אינסטינקטיבית וטעונה רגשית ; החוקר או המבקר מוצגים כאויבי חופש העיתונות, והתקשורת כולה מתבצרת בעמדתה . יש לזכור שמטרתה של עיתונות חופשית, כמו מטרתו של חופש הדיבור, היא להזין את הרוח, למסור רעיונות, לקרוא תיגר על אידיאולוגיות, לשתף מושגים, לעורר יצירתיות ולתמוך בעקרונות היסוד של אמריקה ולחזקם — כלומר, לתרום לקידומם של פרטים איתנים, יצרניים, בריאים ומאושרים, ושל מדינה וחברה אזרחית המתפקדות היטב . מעבר לכך, על התקשורת לחשוף פעולות שכוונתן
|
|