|
|
עמוד:12
12 | ניידים ונייחים כל ההסבר . מפני שהחלום הפוסט-לאומי הוא לא רק סוציאליסטי . הוא גם אינדיבידואליסטי וליברלי . איחוד אירופה, למשל, אומנם מתפתח על חשבון הריבונות של המדינות החברות, אבל הוא משליט את מרותו לא על ידי הלאמת אמצעי היצור אלא על ידי רגולציה, והוא כופה אידיאולוגיה ליברלית, לא מרקסיזם . קרה אם כן משהו שהמושגים ימין ושמאל לא מספיקים כדי להסביר אותו . זה לא אומר שהם איבדו את משמעותם, או אפילו שאפשר לנווט במפה הפוליטית בלעדיהם . אבל קו השבר האידיאולוגי המרכזי של זמננו, מה שמחלק את המפה למחנות, כך נדמה, הוא היחס ללאומיות . פוליטיקאים של המחנה המכונה "פופוליסטי" מתארים א מזה . זאת כמחלוקת בין פטריוטים מזה לבין גלובליסטים אלה לא שתי אידיאולוגיות סדורות, אלא שתי אוריינטציות אידיאולוגיות . הפטריוטים מאמינים במדינות לאום, ורואים את הסדר העולמי כמבוסס על מדינות כאלה, שכל אחת מהן שומרת על עצמאותה ומנהלת את ענייניה במידה רבה על פי דרכה . בעלי השקפה זו נוטים לראות בלאומיות לא רק הכרח בל יגונה, אלא משען הכרחי של החירות, ובסיס שאין לו תחליף לקיומן של ב בליבה של השקפה זו ניצבים האזרחות דמוקרטיות ליברליות . וההגדרה העצמית . היא מבוססת על ההכרה בכך שכדי שאדם יוכל להיות עצמו, אם אפשר להתבטא כך, כדי שיהיה לו נוח יחסית בעורו, דרוש לו מרחב ציבורי שמשקף את תרבותו ומתנהל בשפתו, ושבתוכו הוא לוקח חלק פעיל . זה היה כוחו של הרעיון הציוני, למשל, במקרה של העם היהודי . מתוך שלל הפתרונות שהוצעו א הקונח גלובליזם קשקש כאן באופן קרחיב, כלוקר כדי לתאר קגקות פוסט-לאוקיות ואוריינטציה בין-לאוקית, לאו דוומא תוכניות מונמרטיות לקקשל עולקי וקסגרת פוליטית יחידה חובמת עולם . ב קיעוט קתוך הפטריוטים דוגל בדקומרטיה שאינה ליברלית .
|
|