|
|
עמוד:10
| שנית לא תיפול 10 אין ספק : משטר מזרח תיכוני עוין החמוש בנשק גרעיני יטיל צל כבד על המפעל הציוני . אין ספק : מצב חדש כזה יציב למדינה אתגרים שטרם התמודדה עם כמותם . על אף מאפייניו הייחודיים של האזור, מצבה הנוכחי של ישראל ( לפי הפרסומים המייחסים לה החזקת נשק גרעיני ) מזכיר במידת מה את מצבה של ארצות הברית לאחר שנת 1945 , כאשר יריבתה הגדולה, ברית המועצות, עוד לא הצטיידה בפצצה . למשך הרף עין היסטורי, האמריקאים נהנו מעליונות גרעינית, ומשולי ביטחון חסרי תקדים . אלא שמהר הרבה יותר מכפי שצפו, ב- 1949 , פוצצו הסובייטים בחשאי פצצה אטומית משלהם . הנשיא הארי טרומן נאלץ לבשר על כך לאומה, ואישר את פיתוח ה״סופר-פצצה״ — פצצת המימן . שמונה שנים אחר כך הרוסים שלחו את הלוויין הראשון, ספוטניק, לחלל . ״לא נדרש מדען טילים כדי לצפות את הצעד הבא״, כתב ההיסטוריון ג׳ון לואיס גדיס, בספרו על המלחמה הקרה . 1 בן- הצעד הבא היה ״הצבת ראשי חץ גרעיניים על רקטות דומות״ . לילה, במונחים היסטוריים, השתנה המאזן האסטרטגי מקצה לקצה . הרפובליקה האמריקאית מצאה עצמה מגששת באפלה של מציאות חדשה : מאזן אימה, הנסמך על הערובה המפוקפקת, המחרידה, של השמדה הדדית מובטחת . איום משתמע של טבח המונים . אם תנסו להשמיד אותנו נשמיד גם אנחנו אתכם . הגנרלים, גיבורי ניצחון מלחמת העולם השנייה, עמדו חסרי אונים אל מול האתגר האינטלקטואלי האדיר שהציבה מציאות זו . האמריקאים עמדו באתגר . הם גייסו את מיטב המוחות מהאקדמיה, ובעזרתם פיתחו שורה של מענים לאיום החדש . בדרך חוו משברים גרעיניים סביב קובה וברלין, ניהלו מלחמות בצל הגרעין, במקומות כמו וייטנאם ואפגניסטן, והגיעו לקו הגמר של המלחמה הקרה כשידם על העליונה — ובלא שנורה אפילו טיל גרעיני אחד . אם ללמוד משהו מן הסיפור האמריקאי, ומסיפוריהן של מדינות אחרות שהתמודדו עם בעיות מקבילות, גם אם אף פעם לא זהות, לאלו שגם ישראל תעמוד מולן, חובה עלינו לנצל את הזמן שנותר כדי להיערך למזרח התיכון החדש . לא — זה לא יהיה המזרח התיכון החדש
|
|