|
|
עמוד:14
גברים עם לב שבור 14 כאישה וכחוקרת מגדר, חשוב לי לומר את המובן מאליו : גם נשים עוברות חוויה דומה, לבן נשבר, הן סובלות וגם הן צפויות להמשיך הלאה . כמי שחוותה בעצמה פרידה לא פשוטה, למדתי זאת על בשרי . עם זאת, ככלל, לנו הנשים יש יותר מרחב באופן שבו החברה מאפשרת להביע רגשות של כאב, דחייה וטראומה . בעוד מגברים מצפה הסביבה הקרובה ביותר לחזור לשגרה במהירות, נשים "מורשות" להתאבל זמן ממושך לאחר הפרידה . יותר מכך, ההבדל המשמעותי בין ציפיות החברה מגברים ומנשים אינו נוגע למשך תקופת האבל המקובלת חברתית, אלא באופן ההתייחסות של החברה לאלה החורגים מזמן האבל שהוקצב להם ונחשב לנורמלי . נשים המתאבלות למשך זמן רב "מדי", אומנם נתפסות כפתטיות — אך עדיין נחשבות בעיני הסביבה לנשים . לעומת זאת גברים שממשיכים להפגין סימני אבל ואינם מתגברים, אינם רק פתטיים אלא אף אינם נתפסים עוד כ"גברים" . דווקא משום כך, היה זה פלא בעיניי לגלות שגברים רבים כל כך מוכנים לסכן את גבריותם ותדמיתם בכך שהם לא ממשיכים הלאה כפי שהסביבה מצפה מהם . גם אלה מהם שעברו למערכת יחסים חדשה, עדיין התקשו לומר שהם "המשיכו הלאה" . אכן, כאשר אנו מקשיבים היטב ובאופן אמפתי לגברים הללו, לעיתים קרובות יותר אנו יכולים לכבד גברים המסרבים לקבל את האקסיומה, שאפשר להחליף בנות זוג רומנטיות כמו שמחליפים רכב או גרביים . במהלך הראיונות לספר, בלטה בפניי הבדידות התהומית, שחלקה נובע מכך שאף אחד לא יכול היה להבין . הבדלים
|
|