|
|
עמוד:13
יבורו ול בן 13 את שכתוב העבר ולא אשכח את מה שהיה, רק כדי "להתקדם הלאה" . כמובן, הם צודקים . ברוב המקרים אין סיבה אמיתית להאמין ל"אף פעם לא נמשכתי אליך" או "אף פעם לא אהבתי אותך" . לא רק משום שאמונה במשפטים הללו, משמעותה הכרה בחיים בתוך שקר, אלא משום שבני אדם, מטבעם, נוטים לייחס משמעות יתרה להווה על חשבון העבר . כלומר, סביר להניח שהחוויה הנוכחית של "אני לא אוהבת אותך", גורמת לי להאמין ש"מעולם לא אהבתי אותך" . במקרים מסוימים, זהו גם ניסיון לפגוע, לא מתוך רוע אלא כדי להרחיק . התפיסה של הגברים בטראומת הפרידה הגברית מדויקת : לא ! לא חייתי בשקר ואני לא אידיוט . מבחינה פסיכולוגית, יש בזה היגיון . מי שחש שאין לו עבר ואין לו הווה, כיצד יוכל להתחיל להאמין בהבטחות לעתיד מושלם שנמסרות לו מכל עבר, גם על ידי דורשי טובתו, בדמות משפטי-קלישאה סתומים כמו : "יש הרבה עצים ביער . . . יש הרבה דגים בים . . . זה הזמן שלך לעבור מפרח לפרח . . . להתחיל לחגוג את החיים" ועוד . * * * "גברים עם לב שבור" מתבסס על שלושים שנות מחקר בנושאי מגדר וטראומה — מפיטר בלוס, דרך ג'ון בולבי, ג'ודית לואיס הרמן ואחרים . מכיוון שבחרתי להתמקד בנושא ספציפי, ציטטתי את המחקרים הרלוונטיים, ולאחרים אתן הפניות לצורך העשרה .
|
|