|
|
עמוד:10
גברים עם לב שבור 10 המרואיינים ביקשו לדעת לא רק מתי הספר יצא לאור, אלא גם כיצד הרגישו גברים אחרים במצבם . ביקשו הזדהות וביקשו קהילה : לגלות שהם לא היחידים שחשים את הנטישה מנקרת בגופם ללא הרף . הופתעתי שוב ושוב, והבנתי את עוצמת ההשתקה והבדידות שחווים גברים במצבים כאלה . מדבר אחד איני יכולה לומר שהופתעתי : ממהותו של הנרטיב שקיבלתי, נרטיב שסתר את הדימוי הפופולרי והאידיאולוגיה המוכרת של "גבריות", שעדיין חיה ובועטת גם בעולם שבו מדברים רבים על "הגבר החדש" . אכן, יותר מהצורך של גברים להמשיך ולדבר על פרידותיהם — לא פעם שנים ארוכות לאחר הפרידה, ולעיתים לאחר שהם כבר הקימו משפחה חדשה — כאב לי לזהות שוב ושוב את הפער בין הצורך של אותם גברים לתת מילים לכאב ולאשרר אותו, לבין הציפיות והדרישות של עולמנו החברתי . בעולם הזה דרשו כולם, כולל המשפחה הקרובה וחברי נפש, כמו גם גורמים טיפוליים — "לא להיות אובססיביים", "להתגבר על זה", ולרוץ הלאה לכיבוש הבא מהר ככל האפשר . ללא קשר לנסיבות הייחודיות, לנפשו של הגבר הספציפי, למוצאו ולמצבו הסוציו-אקונומי, כולם כאחד קבלו על ה"עצה" שהרעילה את נפשם ללא הרף : "תתקדם כבר ! תמשיך הלאה ! " המסר הזה, שנוסח לא פעם מתוך כוונה טובה וכביטוי מעודד ותומך, הפך אצל רובם המוחלט של המרואיינים לאיום מוסווה בסגנון : "תמשיך הלאה, אחרת . . . " כולם הבינו ש"תמשיך הלאה" זו לא עצה תומכת, חברית ונדיבה אלא לחץ פיזי לא מתון, עם נימה סמויה של חשדנות : "מה הבעיה שלך ? איזה פגם באופי שלך
|
|