|
|
עמוד:12
,1973 הדרך למלחמה | 12 נגדו קשה להניח שקיסינג'ר היה דוחה ומעכב את יוזמת סאדאת אילו הגיבה אליה ההנהגה הישראלית בחיוב . ואכן, מיד לאחר שיחותיו עם שליחו של סאדאת ועם מאיר הוא עדכן את הנשיא על כוונותיו להגיע להסכם עקרונות לשלום בין ישראל ומצרים ולהצהיר עליהם עוד לפני הבחירות בישראל . ואם ישראל תקבל זאת, אמר : "יש לנו עסק . " אנחנו צריכים להגיד להם שלא נלחץ עליהם, "אבל בבוא העת נלחץ עליהם," הנחה אותו הנשיא ניקסון . אבל גולדה, ובהנחייתה רבין ואחריו דיניץ, הקפידו להבהיר לקיסינג'ר את עניינה של ישראל בשימור הקיפאון המדיני ולתאם איתו את המהלכים להבטחתו . הנציגים הישראלים בוושינגטון שמרו, בהוראת ראש הממשלה, את צעדיו של קיסינג'ר שמא הוא מנסה לחרוג מכך, ולא היססו להעיר לו אם נדמה היה להם שהפר את הקו המדיני הזה . קיסינג'ר מצדו גיבש מתווה כללי לתהליך מדיני על בסיס יוזמת סאדאת, הציג אותה לנשיא ניקסון ובהמשך גם לישראל . הוא ניסה כמה פעמים בחודשים הבאים לשנות את גישתה של ישראל לתוכניתו ולשכנעה לקבל אותה ונתקל בסירוב . כך יכול היה השגריר דיניץ לדווח 8 "שאול ( כינויו של קיסינג'ר בתכתובת הסודית ) לגולדה מאיר בהמשך : בטוח שיבקשו ( המצרים ) הפגישה ( הנוספת ) והוא יסכים, אך בינתיים יעברו עוד כמה שבועות והפסגה ( ארצות הברית - ברית המועצות ) תתקרב, וכך ייתכן שנעבור את הקיץ ללא לחצים מיותרים . " מאוחר יותר, ב- 11 באפריל, לאחר שנפגש עם קיסינג'ר, דיווח דיניץ למאיר : "כל מה שהוא ( קיסינג'ר ) מבקש, שניתן לו תחמושת 9 הפיקוח כדי שיוכל להמשיך ולמשוך את העניין כפי שעשה עד כה . " הישראלי על היועץ האמריקני לביטחון לאומי היה עקבי, רצוף והדוק . ב- 4 ביולי 1973 , לאחר שיחה נוספת עם קיסינג'ר, דיווח דיניץ לגולדה מאיר : "כל מה שנתכוון ( קיסינג'ר ) לעשות בתשובתו ( למצרים ) הוא להציע פגישה נוספת . לא יכול להיות לפני ספטמבר . זה שוב יקל עליו במגעיו עם הרוסים, מפני שיוכל לשחק אחד כנגד השני ויוכל 10 להרוויח זמן . "
|
|