|
|
עמוד:10
מבוא 10 מסוימת היה "כרטיס הכניסה" שלו למקום העבודה, ובהתאמה אלה שהודרו מהשירות, בייחוד החרדים והערבים, נותרו מאחור . גם בנות דתיות הודרו מהשירות, על אף שהיו שותפות לאותו אתוס ציוני רפובליקני . חוק הביטחון משנת 1949 פטר בנות דתיות משירות צבאי על פי בקשתן . המפלגות הדתיות והחרדיות התעקשו כי הוראה זו תתקבל בחוק, אולם במקום לפטור את הבנות הדתיות מכל סוג של שירות, הכנסת העבירה באוגוסט 1953 חוק שירות לאומי, שחייב בנות דתיות לשרת שנתיים בשירות לאומי-אזרחי חלופי . חוק זה היה הניסיון הראשון לחוקק חלופה אזרחית לשירות הצבאי, וכפי שנראה בהמשך הספר – הניסיון לא צלח . הוא הצית את המאבק המשולהב הראשון על שירות לאומי-אזרחי בין המפלגות החילוניות בממשלה ובין המפלגות הדתיות והחרדיות, אשר ניצלו את כוחן הפוליטי להבטיח כי החוק לא ייושם . כאשר בשנת 1971 נוסדה תוכנית שירות לאומי בהתנדבות, היא נותרה מוגבלת לבנות דתיות בלבד, וחסומה בפני צעירים ממגזרים אחרים שקיבלו פטור או דחייה משירות צבאי . כפי שנראה להלן, הדיון על אודות המיועדים לשירות ועל מסגרת השירות – אזרחית או צבאית, חובה לכול או בהתנדבות עבור חלקם – העסיק את קובעי המדיניות בישראל מאז הקמת המדינה ועד היום . הדיון על השירות שיקף את האתוס האזרחי השולט בכל תקופה ותקופה . בשנותיה הראשונות של המדינה שלט אתוס לאומי רפובליקני שהילל את השירות הצבאי וראה בו זכות וחובה גם יחד . בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת השתנה האתוס בהדרגה לאתוס ליברלי, בייחוד אצל ישראלים חילונים בני הדור השני והשלישי ( להקמת המדינה ) ממעמד הביניים, אשר ייחסו חשיבות רבה יותר לערכים של שוויון וזכויות אדם ולערכים אינדיווידואליסטיים כגון קידום אישי והתפתחות אישית, ופחות למחויבות לכלל ולמדינה . בזירה הפוליטית, במקום האבות המייסדים הסוציאליסטים ממפא"י וממפ"ם ששלטו במדינה לפני קום המדינה ובעשורים הראשונים שלה, עלו לשלטון מנהיגים מהימין שעודדו כלכלה נאו-ליברלית ויוזמה חופשית . שינויים אלה באו לידי ביטוי גם בתחום המשפט . בית המשפט העליון ( בג"ץ ) נעשה יותר ליברלי ואקטיביסטי, ושם על דגלו את חשיבות ההגנה על זכויות הפרט וקידום השוויון בין האזרחים .
|
|