|
|
עמוד:26
גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 26 "לצבא המצרי אין יכולת לצלוח את התעלה" . "לא צפויה כל מתקפה מצידו בעתיד הנראה לעין" . אז מה קרה ? משהו השתבש ? יוסי מזעיק אנשים באופן אישי ? נדלה של ידע הנובע מזיכרון פנומנלי וסקרנות חולנית . אבל אז עדיין לא ידענו כמה הוא דיבר . הפסקת האש נכנסת לתוקפה בשעות החשכה . לשם שינוי, אנו מאזינים לרדיו . דברי ראש הממשלה . מניין ההרוגים והפצועים . . . אבישי ( אבישי בן - צבי ז"ל ) נהרג ! אלוהים ! היינו שלושה שעלו מן הבונקר . שלושה קב"רי מילואים עייפים וסחוטים . טיפסנו לאיטנו על הגבעה . בחשכה, רגלינו ניגפו בסלעים . עמדנו שם, משקיפים לכיוון האגם המר המסתתר באפלה . באוזנינו עדיין הדהדו הפקודות המצמררות שעברו ברשתות המצריות, "אל תיקחו שבויים . תהרגו את כולם", "קחו רק את הקצינים . את השאר תהרגו" . מי חלם שנגיע לזה . . . מישהו ליד האגם ירה נורים באוויר . הם ריחפו בשמי הלילה השחורים כמו זיקוקי דינור נוגים . לא הייתה בנו כל שמחה . הבנו כבר את גודל האסון שפקד אותנו . ידענו כי נכונו לנו עוד חודשים רבים וארוכים של מילואים וכי כל התוכניות תצטרכנה להידחות . הבית הרחוק אומנם ניצל, אבל לא היה בכך כדי להקל על המועקה הכבדה ועל העצב העמוק . הנורים שבו ועלו, מרחפים לאיטם, מבליחים ונמוגים, משאירים אחריהם שובל דקיק של עשן לבן . עמדנו שם שותקים, עוקבים אחריהם, שואפים לתוכנו אוויר מדברי קריר, מהול בעשן של סיגריות, ואז, כאיש אחד, התייצבנו בשורה, והטלנו את מימינו, כאילו על העולם כולו, מקפידים לעשות זאת עם כיוון הרוח . . . ולסיום : חיבור זה נכתב ופורסם במקורו במלאת נעם נותן תדרוך קצר . אני מנסה להבין, להתעדכן, לתפוס את מקומי . הכול לחוץ, מתוח, נראה כמו חלום בלהות בחזית . המתח הזה הורג אותנו . מגיעים אנשי צוות שהצליחו להיחלץ מאחד המעוזים . רובם בהלם ובפיהם סיפורים קשים . חלקם כבר אינם מסוגלים לתפקד . מה קורה עם אוגדות המילואים ? הגיעו, לא הגיעו ? איש אינו יודע . אנו משוועים לסיגריות . לבונקר מגיעות אומנם חבילות, אך מישהו, שם למעלה, כבר הקדים ופתח אותן, ואנו נאלצים להסתפק בסיגריות "רויאל" אשר חונקות את הגרון . בכעסי כי רב, אני נשבע לעשות מזה עניין אחרי המלחמה . . . שמות חדשים עולים באוויר : "החווה הסינית", ציר "עכביש" . צה"ל מתכונן לצלוח את התעלה . יש בעיה עם גשר הגלילים . בינתיים אנחנו גאים לזקוף לזכותנו מארב שריון של צה"ל, שהשמיד את חטיבת שריון 25 המצרית, בדרכה לאזור הצליחה, והכול בזכות איתור והאזנה לעורק התקשורת של דיוויזיה 7 . צה"ל צולח את התעלה . נחום ג' קורא לי בהתרגשות : "אני לא בטוח, אבל אני חושב שזה סאדאת" . מכל עבר עטים עליו . תן לשמוע . הסליל מוחזר לאחור : "תסגור את הפִרצה, יא עוראבי", נשמע קול עמוק וסמכותי . "כן אדוני, כן אדוני", עונה לו קולו החנוק והמבוהל של עוראבי, מפקד דיוויזיה 16 אשר בגזרתה בוצעה הצליחה . הבונקר כבמרקחה . אנחנו בצד השני . "אין לצה"ל תשובה לסאגרים ( טילים נגד טנקים ) ", אומר בזעף קמ"ן 252 בביקור בבונקר . "לעזאזל, איפה הייתם כל השנים ? כמה חומר סיפקנו לכם על ההצטיידות של המצרים בטילי סאגר ! ", ולפתע אני נזכר בבן - שושן , קצין שריון אשר הרצה בפנינו במהלך קורס קב"רים והבטיח לנו שהשריון ידרוס את המצרים בשרשראותיו . "איפה הוא עכשיו ? האם הוא בחיים ? ", אני שותק . מה כבר אפשר לומר . "בורלא, העיניים שלך אדומות", אומר לי יואל בן - פורת ( מפקד היחידה ) באחד מביקוריו בבונקר, כשהגיע יחד עם ראש אמ"ן . "זה טוב, זה אומר שאתה עובד קשה . גם אני לא ישן" . היציאות של יואל הן שם דבר . אני מעלה חיוך מאונס על שפתיי ושולח מבט זועם לראש אמ"ן . הוא שותק . האם הרגיש במבטי ? העיניים הכחולות והקרות אינן אומרות דבר . לימים, יואל יעמוד מולנו, בג'בל עתקה, ויאמר לנו, ללא כחל וסרק, כי הוא מעדיף שניהרג מאשר שניפול בשבי . השמועה על "הפרופסור היהודי" שנפל בחרמון בשבי הסורים – הגיעה לאוזנינו עוד במהלך ימי הלחימה . בן מחזור שלנו . מאגר בלתי - כשהאש מפסיקה והעצב מתחיל . . . שלושים שנה למלחמת יום הכיפורים . פרטים רבים מימי הלחימה הארוכים מצאו להם מסתור בנבכי הזיכרון . נותרו רק תמונות אקראיות אשר מעת לעת הזיכרון מקפיץ ומעלה ללא כל סדר . אבל אותה הרגשה איומה, אותה התפכחות מכאיבה מאלבומי הניצחון המפוארים של מלחמת ששת הימים, ממשיכות ללוות אותי ורבים מבני דורי גם היום . הצלקת שהותירה המלחמה הזאת בי ובבני דורי לא הגלידה ולא תגליד, וכך גם היחס הספקני שאני חוזר ומגלה לכל ההצהרות שמפריחים גם היום, הפוליטיקאים, המנהיגים וראשי הצבא, ביחס ליכולתו של צה"ל . הצהרות כאלה ניתנו בשפע גם ערב מלחמת יום הכיפורים . . . בסיס "בבל" עמד במשימה שהוטלה עליו . איש לא ציפה מלכתחילה כי ההתרעה תבוא בצורת ידיעה מפורשת על כוונה לפתוח במלחמה ביום כזה וכזה, בשעה כזו וכזו . היה ברור לכולנו כי ההתרעה תיבנה ממכלול של ידיעות, רובן בעלות אופי מנהלי, אשר תשקפנה יחדיו שינוי מהותי ומאיים המתחולל בשגרת יומו של הצבא המצרי, כמו למשל תנועת כוחות, דוחות מוכנוּת ואפילו ידיעה פשוטה על חפירה של קברי אחים במרחב התעלה . ידיעות כאלה התקבלו והועברו . מישהו שם למעלה לא קרא אותן נכון, וממילא, לא ידע לקבל את ההחלטות הנכונות . אנטנת P12 מושבתת על ג'בל עתקה . בצילום סגן אלכס ויוסי גיל ( באדיבות יוסי גיל ) זיכרונות מ"בבל" באוקטובר 1973
|
|