|
|
עמוד:25
25 המתפתל במדרון, לכיוון הבסיס . הריח המוכר של הבסיס עולה באפי . ש"ג פותח את המחסום . קשה לראות משהו . מנסים לזהות היכן פגעו הפצצות . האזור המנהלתי של הבסיס נראה חרב לחלוטין . עוצרים ליד בונקר "נעמן" . אני בכניסה לבונקר, יורד בגרם המדרגות הצר . ושוב פוגש את הרחש המוכר של המקלטים, הטרטור של הטלפרינטרים והאור הקר שאינו כבה לעולם . פנים מוכרות ניבטות מכל עבר . אין "אהלן" ואין טפיחות של שמחה על השכם . פני האנשים רציניות ומתוחות . אלחוטנים גוחנים על המכשירים . קב"רים ומב"רים מתרוצצים בין הקב"ריה לבין עמדות ההאזנה . בחדר הכ"ס ( כתב סתר ) עדיין מסתובבות צפ"טיות ( צופן פענוח טלגרף – אחראיות על העברת החומר לצרכנים ) . אני שמח להיווכח שנעם ( נעם שפירא , הקב"ר הבכיר בסיני ) נמצא כאן ומנהל את העניינים . יש לי הרבה אמון בו . נעם נותן תדרוך קצר . אני מנסה להבין, להתעדכן, לתפוס את מקומי . הכול לחוץ, מתוח, נראה כמו חלום בלהות . נעם מחליט להשאיר אותי ליד השולחן המרכזי לשארית הלילה . השאר זוחלים מתחת לשולחנות ומנסים לתפוס תנומה . אני מתיישב ליד השולחן המרכזי, מביט באינטרקום ובסוללת הטלפונים, שומע מאחוריי את הטלפרינטרים ( מכשירי ההדפסה לשידור חומרים לצרכנים ) ומצדדי את רחש המקלטים . דיווחים נערמים על השולחן . אני מנסה למיין אותם וכבר מזעיקים אותי לעמדות ההאזנה . מה חשוב ומה לא חשוב . מה להוציא ומה לא להוציא . על מה לשבת ועל מה לוותר . אני מנסה לנצל את ניסיוני ולקבוע סדרי עדיפויות . אחר כך חוזר להמשיך למיין את הדיווחים ולהפיצם, אבל עם כל הניסיון, אני מתקשה למצוא את ידי ואת רגלי בהם . הטלפון מצלצל מחמ"ן אוויר ( היום : למד"ן – להק מודיעין אוויר ) , "מה קורה בג'בל עתקה ? ", "ג'בל עתקה ? ", כן, אני נזכר, "יש מוצב מכ"ם" . "חכה רגע", אני אומר, "ראיתי לפני כמה דקות ידיעה על כוונה לפנות את ההר" . הקול בצד השני שואג : "אז למה זה עדיין לא דווח ? כל חיל האוויר עומד על הרגליים בגלל ההר הזה" . "מאיפה לעזאזל אני מל - ח - מה ! ! ! "בורלא, העיניים שלך אדומות" "ל עז א זל , א י פה הי י תם כ ל הש נים ? כמה חומר סיפק נו לכם על ההצטיידות של המצרים בטילי סאגר ! " איבד עשתונות, הזיעה ניגרת על פניו . אני מנסה להרגיע אותו, אך לשווא . על השולחן ממשיכים להצטבר דיווחים נוספים . אין לי זמן להתעסק עם א' צריך לדעת ? ", אני חושב לעצמי, אחרי שאני מצליח לפייס אותו . הרי רק לפני כמה שעות הייתי הרחק מכאן, ספון בחדרי בירושלים, תוהה לאן תתגלגל מערכת יחסיי עם ורד . . . הנל"ן ( נקודה לנקודה – קו טלפון ישיר ) ל"דורון" ( בסיס היחידה בבלוזה ) מתעורר לחיים . בצד השני עולה קולו של א', "יש לי תרגיל שריון, אתם יכולים לקבל אותו ? ", "איזה תרגיל ? ", אני צורח עליו בעצבים, "אתה לא יודע שיש מלחמה ? ", שתיקה, ואחר כך : "סליחה, התבלבלתי . . . " . "יש בעיה עם א'", אומר לי המב"ר . א' הוא משקלט בכיר . בחור נהדר שהכרתי לקראת סוף השירות שלי ב"בבל" . אני ניגש אליו . הוא בהיסטריה . הכול נראה לו חשוב . הוא אינו מסוגל לסנן ואינו מסוגל לתמצת . איבד עשתונות, הזיעה ניגרת על פניו . אני מנסה להרגיע אותו, אך לשווא . על השולחן ממשיכים להצטבר דיווחים נוספים . אין לי זמן להתעסק עם א' . העייפות, המתח וההתרגשות מתחילים לתת בי את אותותיהם . שמורות עיניי כבדות . אני מעשן סיגריה אחר סיגריה . העשן צורב את עיניי ומדמיען . נע מעמדה לעמדה ומטלפון לטלפון . אינני זוכר מתי ומה אכלתי היום, והרעב גם הוא מציק לי . "רוצים אותך ממחמ"ן אוויר", אני ניגש לטלפון . עוד לא הספקתי להצמיד את האפרכסת לאוזן ושני טלפונים נוספים כבר מצלצלים . אני מפנה עיניים למב"ר, אבל הוא, העומד לידי, נאבק נואשות באינטרקום שאינו חדל לצפצף ונותן בי מבט אובד עצות . עכשיו גם הצפ"טית קוראת לי מבעד לחלון של חדר הכ"ס, וזה בדיוק גם מה שחסר לי באותו הרגע . די, נשברתי, לא יכול יותר . אני רוכן אל נעם מתחת לשולחן, "נעם קום, אני לא מצליח להשתלט על העסק הזה לבד" . נעם נאנק, קם ומעיר את האחרים . ראשים המומים צצים מתחת לשולחנות . הצלחתי להחזיק מעמד לבד שעתיים תמימות . לא רע . כשהשחר מאיר אנו כבר מאורגנים לעבודה מסודרת, וכך חולפים ימי הלחימה הארוכים . אנו משתדלים לעשות כמיטב יכולתנו . מלוכלכים, עייפים, בלתי - מגולחים, עיניים טרוטות, איש אינו מרשה לעצמו לנוח . יודעים פחות או יותר מה קורה בצבא המצרי, אך אין לנו מושג מה צה"ל עושה זיכרונות מ"בבל" באוקטובר 1973 גיליון ,94 סיון תשפ"ג, יוני 2023 קב"ריית "בבל" עם מנחם שריר, נעם שפירא ויוסי שרש ( ארכיוןן המל"ם )
|
|